מתח בתוך הפגישה הטיפולית

שלום יש לי שאלה אני לרוב לחוצה מאוד בתוך הטיפול. פנימית וחיצונית. אני כל הזמן נמצאת בהיכון, מה היא תשאל, באיזה נושא נטפל היום.... וחיצונית - אני יושבת עצבנית, מדברת בעצבנות, לפעמים שוברת דברים שאני מחזיקה בידיים, לא מצליחה למצוא תנוחת ישיבה נוחה. לא נעים לי מזה, אבל גם אין לי שליטה על זה. והיא כל הזמן מעירה לי על זה. אבל בחוץ, אני מאוד שולטת בעצמי, לא מראה כלום כלפי חוץ, מתפקדת הרבה טוב מהרבה אנשים שעברו את מה שעברתי, ואף אחד לא יודע מה מתרחש בתוכי. החולשה הזו, אי השליטה, הפחד, המתח שמלווים אותי בכל פגישה (ממש בכל פגישה)לא עוזרים לי להתקדם בטיפול, ואפילו אפשר להגדיר אותו כטיפול תקוע. כל הזמן מדברים או מתחילים "למה את עצבנית?" ואז אני עסוקה כל הפגישה בלהחביא את המתח שבתוכי עד שהיא שמה לב לזה שאני לא איתה! אני שם שנתיים וזה לא מרפה ממני.

שלום ליאת נשמע לי שככל שאת נאבקת להשיג יותר שליטה כך היא חומקת לה יותר (מילולית) מהידיים. בחוץ זה עובד, אבל כנראה שבסיטואציה הטיפולית קשה יותר להחזיק את זה. וכמו בהרבה מקרים אחרים, הדרך עוברת דרך השחרור. השחרור של דברים שאת "אמורה" לעשות או "צריכה" להתנהג. השחרור של איך את "אמורה" להיות. ופרדוקסלית, נשמע לי שהמאמץ שלך כרגע צריך להיות מופנה לעבר לא להתאמץ. להרשות לעצמך להיות עצמך בטיפול, עם כל החשש והפחד שזה אומר "להיות" (אני פשוט לא חושב שאת עצמך כרגע שם, אלא יותר שאת מתגוננת מפני הסיכון הזה). אני מאמין ומקווה שצורה כזו של שחרור יכולה גם לסייע בשחרור של התקיעות שאת חווה כרגע. להתראות דוד