שאלה

שלום לך, אני בטיפול שנתיים ושבעה חודשים. היה הרבה עליות וירידות בטיפול. הרבה כעסים, שקט וחופשים. קשה לי מאוד בטיפול למרות שאני מרגישה שאיכפת לה מאוד, אבל קשה לי להתמסר ולתת למישהו לכנס לחיי. הבדידות הורגת אותי, הכעס הפנימי הורס אותי אבל בכל זאת אני עדיין מתנגדת המון בטיפול. הבעיה שאני מרגישה שהיא לא יודעת לבנות כאילו "תוכנית טיפול" בשבילי. אחרי כל פעם שיש בינינו נתק, או צעקות, או כעס או בריחה שלי היא מודיעה לי שהיא כאילו גילתה משהו חדש ושהייתה צריכה להתנהג בצורה אחרת. כמו למשל שהיא לא הייתה צריכה לדחוף אותי לשינוי בכוח, כי כנראה היה איכפת לה מאוד עד ששכחה שהיא לוחצת יותר מדי....אז כל הבלבול שלה נותן לי הרגשה של אי יציבות בטיפול, נותן לי הרבה "חורים" לפרוץ, ולהתנגד ולברוח. אני יודעת שהיא עייפה והאמת גם אני. יש לציין שהיא מטפלת כבר שנים ולא עוברת הדרכה (היא פעם התדוותה בפני שהיא אפילו חושבת לקחת הדרכה על מנת שתמצא כיוון לטפל בי) תודה

שלום חגית לפי התיאור שלך נשמע לי שהמטפלת שלך, שהיא מנוסה ובעלת בטחון, אינה בונה "תוכנית" אלא הולכת יחד איתך ומרשה לעצמה לגלות דברים, להתבלבל, ללמוד ולהתקדם ללא מפות או ידע מוקדם. יש בכך תועלת טיפולית רבה, אבל לעיתים תנועה כזו יכולה גם לעורר אי-בטחון במטופל, להעצים את תחושת הבדידות ולעורר חרדה בשל העדר של תחושת החזקה. ונדמה לי שאולי את התחושה הזו את מחפשת בהדרכת המטפלת או בקיומה של תוכנית טיפולית. נראה לי שאולי יש משמעות לתזמון הנוכחי של הצורך שלך ביותר החזקה ואולי, כפי שכתבת, פשוט עייפת. בכל מקרה הייתי מציע לך להעלות את התחושות האלה מול המטפלת ולבדוק יחד איתה כיצד אתן מבינות את המתרחש והאם יש אפשרות כרגע לשפר את הרגשתך ולתת לך הרגשה מוכלת ומוחזקת יותר. להתראות דוד