הצילו
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
דרור... לא יכולה יותר עם הלבדיות. אני רוצה לכתוב פה הרבה, אבל לא מצליחה למצוא את המילים לתהום הזו, מרחבים שחורים בלי סוף, והקול שלי נבלע בתוכם, כואב שאי אפשר לשחרר את הכאב, שהוא תקוע.צריכה שמישהו יחבק אותי ולא יעזוב..רוצה שהמטפל שלי יחבק אותי ולא יעזוב.. כל כך צריכה מקום לנוח בו
אופיר שלום, מהדברים שלך עולה הרגשה שאת מאוד צריכה חיבוק מרגיע. חיבוק שיאפשר לך לנוח, לנוח מהכאב הפנימי, מהצורך להסביר אותו במילים, חיבוק שדרכו תוכלי להרגיש שהאחר איתך מרגיש אותך ומבין אותך. אני יודע שזה אולי לא בדיוק זה, אבל אני מזמין אותך להביא את הכאב שלך לכאן, לפורום, גם אם אין לו מילים, גם אם את מרגישה שלא תצליחי להסביר אותו. אני חושב שיש לו מקום כאן ממש כפי שלך יש מקום כאן. דרור
דרור אין מילים...תודה..בכל זאת הצלחת למצוא בשבילי קצת ( בדיוק את הנכונות ). אני יודעת שזו כבר לא המשמרת שלך, אבל אולי תראה במקרה... הי דוד...משמרת נעימה..שולחת חיוך (קצת שבור, אבל השתדלתי..) אופיר
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
