עוד ועוד שאלות...

ערב טוב דרור, שתי שאלות לי: 1) האם מוכר לך המצב הבא: מטופל מטיח במטפל האשמה מסוימת (חוסר אכפתיות / חוסר מקצועיות / שטחיות וחוסר מיצוי וכדומה) המטפל נפגע (ובצדק...) ומגיב "תגובת בטן" אימפולסיבית, להפתעת המטופל שחש בזה ואף מביע את פליאתו. מה על המטפל לעשות במקרה כזה? הרי אם יכחיש או יתכחש לרגשותיו יש כאן פגיעה אנושה באותנטיות של הטיפול. לעומת זאת אם יודה ששגה (ונכון שכולנו בני אדם וכולנו מועדים לטעויות, אבל...) חופש הדיבור של המטופל עלול להיפגע, שכן הוא עלול לחשוש בעתיד מלפתוח נושאים רגישים הקשורים ליחסיו עם המטפל. היכן אם כן עובר שביל הזהב? 2) מה דעתך על מטפל שטוען כי במקרה הנ''ל כדאי להמתין "עד יעבור זעם" ורק אז ניתן אולי לדון בהאשמות ובהתנהלות העניינים שבעקבותיהן, כי החרון או העלבון שחש המטופל אינם מאפשרים דיון "ענייני"? האם המתנה כזו לא עלולה להחמיץ את המומנטום שאירוע כזה מזמ?ן? האם לא טיפשי להמתין עד שיירדמו הכלבים, ורק אז להעיר אותם שוב להמשך אימון? תודה על תשובותיך. הן חשובות לי מאד להבין מה קורה לאחרונה בטיפול שלי. (ו... אנא דרור, רק תשובות קונקרטיות, לא הזדהות אמפטית או הצעה להעלות את זה בטיפול... ;-)

שלום לך, הסיטואציה שאת מתארת יכולה לקרות בתוך טיפול, ואכן חשוב לנסות לברר מה קרה שם. מטפלים שונים זה מזה בדרך בה הם מתייחסים למצבים כאלו. אני אישת חושב שבמידה ואפשר חשוב לעשות זאת כל עוד העוצמה גבוהה בתוך החדר. לגבי הדרך בה על המטפל להתנהל, גם כאן יש הבדל בין מטפלים וזה לא נע רק בין היעדר אותנטיות לאותנטיות היכולה לפגוע בבטחון של המטופל. שוב יש כאן הזדמנות להבין מה קרה בתהליך מבלי לחפש דווקא אשמים. בסופו של דבר המטפל והמטופל חוברים יחד בניסיון להבין טוב יותר את עולמו הפנימי של המטופל, הם אינם יריבים. אם עולה תחושה כזו בטיפול חשוב להבין מהיכן היא מגיע ומדוע היא עלתה דווקא בנקודת הזמן הזו. לסיום, חשבתי על ההערה שלך בסיום, חשבתי מדוע ביקשת לומר לי כיצד להגיב, מהיכן הקושי לקבל את תגובתי כפי שתכתב ותאמר. חשבתי האם אין כאן נסיון להשיג מעט שליטה, ניסיון שאולי קרה גם במפגש עם המטפל בו הטחת האשמות לא קלות אולי על מנת לתת לו להרגיש גם כן פחות בטוח, פחות בשליטה וכך להרגיש פחות מאויימת בחדר. דרור

דרור אתה חכם.. יפה לך, אהבתי את ההבנה הדקה doesn't matter if it applies OR not