הפסיכולוגית שלי נרדמת...

אני הולך לטיפול מזה מספר חודשים. ומידי פעם שלמעשה זה אפילו כמעט באופו קבוע הפסיכולוגית שלי פשוט מתקשה להשאר עירנית במהלך כול הטיפול. היא מביטה על השעון די הרבה פעמים והאמת שזה די מבאס אותי ואני רוצה להפסיק אבל לא יודע איך להגיד את זה. להפסיק טיפול באמצע ולעבור למטפל אחר זה אומר להתחיל את הכול מהתחלה שוב? אין לי כוחות לזה. אולי פשוט להגיד לה? לבקש לשנות את השעה? תודה.

שלום עמוס. אני שומעת ממך על חוויה של מטפלת משועממת, עייפה, כזו שמחכה שהזמן יעבור ולא ממש קשובה אלייך. אני מעריכה שחוויה כזו מלווה ברגשות קשים של אכזבה, פגיעה, עלבון וכעס, ומעלה שאלות לגבי יעילות הטיפול כשהמטפלת, לכאורה, "לא שם". אני תוהה מדוע אינך פותח את הנושא ביניכם ומברר זאת איתה, ומדוע בחרת להבליג על מצב שהוא כ"כ בלתי סביר וכ"כ חריג. אני שומעת אותך שומר על המטפלת שלך (נזהר מלהתעמת אתה, חושב על הזזת השעה למענה וכו') ומוטרדת מכך שאתה מוחק את הזכויות והצרכים שלך. אני חושבת שבהמשך יהיה חשוב להאיר ולהבין לעומק את ההתנהלות הזו שלך בקשר. בשיחה ביניכם, חשוב להבין אם מדובר רק בתחושה שלך, או שיש בה ממש במציאות, ואם כן - איך המטפלת מבינה זאת, ומה היא חושבת על האינטראקציה ביניכם. בהצלחה, מלי.

שלום עמוס, לפני שנים רבות הייתי גם אני אצל מטפלת דומה... לא ידעתי עדיין להיעלב או לכעוס, לא ידעתי להרגיש "גם לי מגיע", לא ידעתי שאפשר אחרת.. קיבלתי כל מה שהיא האכילה אותי בלי לחשוב עליה לרגע מחשבה אחת רעה. לא הייתה בי טיפת התקוממות. היא הייתה עונה לטלפונים במהלך פגישות- היא לא טרחה להתנצל, אבל אני מיהרתי להרגיע אותה בחיוך שזה בסדר. היא הייתה מפהקת ומנקרת ללא הפסקה, ולמרות שבמבוכתי מיעטתי מאוד להישיר אליה מבט, עדיין ראיתי את המבט שלה רוב הזמן בשעון שלצידי ומעט מאוד איתי. בפגישה בה עזבתי צלצל הגנן בדלת והיא הזדרזה החוצה להסביר לו איך ומה לגנן.. הוצאתי את עצמי החוצה תוך שאני ממלמלת דברי תודה ושבח. כמובן שאמרתי לעצמי "טוב, זה יום שישי, למה ציפיתי. שישי זה יום של סידורים".. אני יודעת שזה קצת נחרץ, אבל אם היא לא מדברת אליך אז מוטב לעזוב אחרי מספר חודשים ולא כעבור שנה, כשכבר תהיה כאוב, לא מסופק וחסר אמון בטיפול כשלעצמו. לא קשה כמו שאתה חושב להתחיל מהתחלה.. אני לא חושבת שזה משהו שחייבים לדבר עליו ולהיאבק עליו לטובת הטיפול.. אתה לא צריך להיות עסוק בכל השאלות שאתה עסוק בהן עכשיו- האם נוח לה שאני בא, האם היא תעדיף שאבוא בשעה אחרת, האם אני מעייף אותה, מתיש אותה.. עם מטפלת אחרת כל זה לא יעלה (אני בטיפול השני אחרי אותה מטפלת לא נחמדה, ואוכל לומר לך שלרגע השאלות האלה לא עולות בי). וכמו שאתה שומע- למדתי לכעוס :-) מאידך- אם היא כן מדברת אלייך ואתה כן מרגיש כימיה וקירבה והבנה מצידה, אז בהחלט שווה לדבר איתה במגמה להישאר. לילך נ.ב.- אהלן מלי, מה שלומך?

שתישן בבית