לדוד

דוד שלום וסליחה שמוסיפה לך על העומס בין ימי המילואים - עוד הודעה לענות עליה... מרגישה די מיואשת ומרגישה בלופ שלא רואה מוצא ממנו. מצד אחד בטיפול אך מצד שני לא מצליחה להגיע לדיבור על עניינים משמעותיים בחיי כי תקועה במצב יחסים בעייתי איתו שבסיסו באי הזמינות המכוונת שלו - אליי. כל הדיבורים על זה לא עזרו לי להבין את הסיבה לכך שאסור לי להתקשר אליו בשום דרך מעבר לפגישה השבועית וזה הגיע לזה שבמצב מצוקה שהייתי בו , לפני זמן מה , פניתי ליעוץ טלפוני של פסיכולוג אחר ולא נראה שזה הפריע לו במיוחד, כאילו שמח שלא הפלתי את זה עליו.. מכיוון שהתייאשתי מניסיונות להבין זאת, ומרגישה שהזמן פועל לרעתי ואני מרגישה בהידרדרות - בקושי מתגבר לתפקד ולהתרכז ביומיום ורק חושבת עליו ועל תחושת ההשפלה מכל זה. שיותר גרוע מזה שלא ממש אכפת לו ממני , זו ההרגשה שלא אצליח להמשיך בלעדיו וזו פשוט מלכודת. מרגישה ממש כלואה ולא יודעת אם המוצא הוא בתלות בכימיקלים - כי מתקשה לקבל זאת על עצמי . גם כך הדימוי העצמי שלי נמוך ואולי להפסיק את הטיפול איתו וגם אם יהיה קשה בהתחלה , בסוף הרי, או שאפול או שאתחשל או להחליף למטפל/ שיהיה יותר תומך וקשוב אך גם אז אי אפשר לדעת אם זה לא יחזור על עצמו והוא או היא לא יהיו מסוגלים להכיל אותי.. מרגישה לכודה! ואודה לך אם תראה לי שבכל זאת יש איזשהו מוצא ושוב - מכל הדיבורים איתו על זה לא יצא שומדבר! תודה ושיהיו לך ימים קלים

שלום ליבי אכן, התלבטויות לא פשוטות. נשמע שאת מקבלת משהו שהוא חיובי בעיניך, אך את מתוסכלת מאוד ונפגעת משום שאת מקבלת אותו בתנאים מסויימים ואינך יכולה לקבל עוד. ההתלבטות היא בין הקושי להתמודד עם הפגיעה והתסכול בתוך הטיפול לבין הפסקה של טיפול משמעותי וניסיון למצוא משהו אחר, במקום אחר. אני לא יכול לומר לך מה לעשות, אבל בתחושה שלי כן הייתי ממצה את הטיפול הנוכחי ומנסה לראות, מעבר לתסכול ולקושי, מה את מצליחה להפיק ממנו. בהצלחה דוד