טיפול

כיום אני נמצאת בטיפול עם פסיכולוג, יש הרבה שתיקה והוא לא ממלא אחר הציפיות שלי, דיברתי איתו על כך והשתדלתי להיות מאד גלויה, אך למרות זאת, השתיקה ממשיכה, אין לי הכוונה, הדיון בבעיותיי חולפות ללא עומק וללא פיתרון משביע רצון, אני פותחת דברים שמאד מכאיבים לי ולא מתמודדת איתם, פשוט לא יודעת איך להתמודד וכאן בא תפקידו של הפסיכולוג בעיני, ברור שהטיפול זה לא מטה קסם, אך באמת, אני מאד מתאמצת לפתוח דברים ונראה ששום דבר לא קורה. מה עושים? דיברתי איתו על כך כבר שלוש פעמים ובכל זאת, ממשיכים כאילו כלום לא קרה. תודה.

שלום לסתם נשמע שאת מתוסכלת מהמתרחש בטיפול וחשה כי בעוד ואת מושקעת ומביאה את עצמך לפגישות, הפסיכולוג שלך נמצא בעמדה פסיבית יחסית וחסר לך כדמות מכוונת ומנחה. בנוסף, אני מבין כי עמדה זו נמצאת בניגוד לציפיותייך. ראשית, נשמע לי טוב שאת מדברת על כך בצורה ישירה ואני מניח כי זכית להתייחסות לשאלותייך, גם אם לא למעבר של הפסיכולוג לעמדה בה את מעוניינת כי יהיה. אני מקווה לא להרגיז אותך או לייאש אותך מידי כאשר אומר כי היתי מציע לך להמשיך ולהעלות את הקושי עד שתחושי כי זכית למענה מתאים. שנית, הייתי מציע לך גם להתאזר בסבלנות. טיפול הוא תהליך לא קצר, הדורש מהמטפל להיות בעמדה מסוימת בשלב אחד, ובעמדה אחרת בשלב אחר. לעתים תכופות, דווקא בזמן של פתיחת תכנים כואבים, המטפל יכול להימנע מתגובה מיידית, למרות הקושי, על מנת לא לחסום עלייה של תכנים נוספים. בסיכומו של עניין, נדמה לי שיש פה גם שאלה של אמון - האם את מרגישה כי את יכולה לסמוך על שיקול הדעת המקצועי של המטפל ועל בחירותיו, או שאת חשה כי אינך בטוחה מבחינה זו. במידה ואת אינך בטוחה בשיקול דעתו, הייתי מעלה זאת זה כנושא לדיבור, יחד עם התחושות והקושי המתעורר בך בהקשר זה. להתראות דוד