עוד משהו

לדרור, כמה תהיות .. האם מקובל ללכת לחוות דעת שניה של פסיכולוג? והאם אדם מדוכא , שגם כך מתקשה בקבלת החלטות, מסוגל לקבל החלטה על טיפול תרופתי בעצמו ושזו תהיה החלטה נכונה, עצמאית שלו ולא החלטה של המטפל? וגם האם אתה כפסיכולוג , תפנה יותר בקלות מטופל זר לטיפול תרופתי , מאשר אם היה זה קרוב משפחה מדרגה ראשונה - למשל, אחות/בת?? תודה!

ליבי שלום, אין מניעה ללכת לחוות דעת שניה של פסיכולוג, אך מומלץ שזה יקרה ממש בפגישות הראשונות. מאוחר יותר משהתהתליך הטיפולי כבר החל פנייה לטיפול נוסף ללא סיום הטיפו הקודם אינה נכונה בעיניי. לגבי החלטה על טיפול תרופתי, אני חושב שהחלטה על סוג הטיפול על עצם הקבלה שלו ובוודאי על המינון שלו חשוב שיעשו בהתייעצות עם איש מקצוע. נכון שההחלטה הסופית היא בידי המטופל, אבל נשמע לי שחשוב שתאפשרי לעצמך להתייעץ קודם לכן. שתוכלי להרגיש שאם את מתייעצת אין פירושו של דבר שזו הייתה רק החלטת המטפל ושזה נכפה עלייך. לגבי קלות ההפניה, אני חושב שכאשר יש צורך בטיפול תרופתי גם אם אין זה קל, ולא תמיד זה קל גם להציע את זה למטופלים, חשוב להעלות את האפשרות ולשקול אותה בכובד ראש. בעיניי בחלק מהמקרים טיפול תרופתי הוא חיוני ואין בו גנאי. דרור

מדוע זה לא קל למטפלים להציע טיפול תרופתי למטופלים שלהם, כפי דברי דרור בתשובתו למעלה..? (או שזוהי רק תחושתו שאולי אינה דומה לתחושתך..) ולמה טיפול תרופתי יוצר סביבו בהרבה מקרים, כל כל הרבה התנגדויות..? יכול להיות שההתנגדות היא ר-ק חברתית..?? אולי הפחד להרגיש משוגע..?? וכי מדובר רק באיזון כימי.. בדיוק כפי שצריך לאזן הורמונים, ויטמינים ועוד.. מה הופך את הקרחת ליער???????

אבל האם זה לא ימנע ממני לקבל עבודה אח"כ? היום כל מקום עבודה מכריח לחתום על ויתור סודיות רפואית, אז מה לעשות, להיות מדוכאים או לא לתפקד בתור אדם עובד?