שאלה

היי... עצוב לי ... כל כך עצוב לי... אני בייעוץ פסיכולוגי מספר מועט של חודשים וכשחשבתי על כך, הגעתי למסקנה שלמטפל לא באמת איכפת ממני, הרי מי אני בעבורו. אני בסך הכל אחת מתוך מטופלים רבים שיש לו, למה שבעצם באמת יהייה אכפת לו ממני, הוא הרי לא קרוב משפחה שלי או חבר שלי. אני בסך הכל אדם זר לו, שמשלם לו כסף עבור פגישה טיפולית ותו לא. אני מסתובבת עם תחושה זו כבר זמן מה. ומתקשה לשתפו בדברים החשובים באמת בגלל תחושה זו. בכדי לשתף בדברים האישיים והכואבים באמת אני זקוקה לחוש לפחות איזושהי מידה של איכפתיות בתוך כל הזרות הזו. אני מאוד מתנגדת בטיפול והתנגדות זו רק גדלה ומתעצמת עד כדי כך שאני מתקשה להיישיר מבט לעיניו של המטפל. מודה לך על התשובה...

שלום לך, זו אכן תחושה קשה לשבת באותו חדר ולשתף אדם שאת מרגישה שלא אכפת לו ממך, שאת עוד אחת עבורו. כך שאני מבין מדוע קשה לך לדבר בפגישה. אבל כשקראתי את דברייך מצאתי שמעניין אותי להבין מה הביא אותך לחשוב האם אכפת לו ממך ולהגיע למסקנה שלא אכפת לו ממך. מה קרה שם בטיפול, מה הרגשת שם שהביא אותך למסקנה, שאולי לא נבדקה איתו, מסקנה שהיא עם השלכות כל כך מרחיקות לכת על הטיפול. עצתי היא שתנסי לבדוק שאלה זו איתו בתוך הטיפול, לדבר על התחושה שלך מולו. עם כל הקושי שבכך. דרור

מודה לך על התשובה. קראתי את שכתבת ולצערי מטעמי שמירה על פרטיותי אינני יכולה להשיב באופן ברור דיו על תגובתך. המטפל המדובר הינו בהייביוריסט מובהק וקוגנטיבי, משמע, לא ממש מעניין אותו מה עובר על המטופל. הוא אדם קר ותכליתי ויש להניח כי זו הסיבה שבה בחר בגישות טיפול אלו. הבעייתיות נובעת מעצם העובדה כי הטיפול שלי ממומן במלואו ע"י ארגון כלשהו, שאני מנועה מלהרחיב עליו. אציין כי ארגון זה משלם לו ביד יפה, אם כי בסכום נמוך במעט מזה שלו הוא רגיל. מכאן מסקנתי היא שאני נמצאת בעדיפות פחותה (ואני לא אומרת זאת סתם, כי אם לפי התנהלותו בפועל), אני כן חושבת שהוא מקצועי ואיכות הטיפול אינה יורדת מזו שניתנת לאחרים , אך עדיין אני חשה בהבדל ביחס אלי לבין האנשים שמגיעים עצמאית (הבדל אובייקטיבי ולא סובייקטיבי שפשוט איני יכולה לפרטו בפורום זה). מודה לך בשנית....