שינוי בטיפול

שלום לך, אני בטיפול כבר 3 שנים. תמיד חשבתי על טיפול אבל ידעתי שיהיה לי קשה, כי קשה לי לשתף ולהחשף או להיות במרכז העניינים. ובכל זאת הגעתי, והודעתי לגברת מהיום הראשון עד כמה שזה קשה לי ואמרה שנעבור את זה. היא דחפה, שאלה, התעניינה, הניעה, הזיזה דברים, תמכה, עודדה...בכדי שאוכל לתת בה אימון ולדבר. דיברתי אבל הכל היה בכותרות כאלו- בכדי שהיא תכיר אותי ומאיפה באתי ומה אני חושבת, אבל הכל היה במתכונת של שאלות ותשובות. פחדתי, התקפלתי, שתקתי יותר ברחתי, ביקשתי להתקרב יותר... ואז היא פחדה גם בתגובה, התקפלה בחזרה והפכה לפחות דוחפת, יותר שקטה, פחות שואלת, פחות בודקת, פחות תומכת, כאילו שנמאס לה. אמרתי לה את זה וביקשתי ממנה לחזור למתכונת הראשונה, אבל היא טענה שכנראה היא טעתה ודחפה יותר מדי מעל הקצב שלי, והיא רוצה לעבוד בקצב שלי. אמרתי ל השזה לא מתאים לי אבל היא לא מסכימה. עכשיו אני ביקשתי להתרחק קצת. כי לא מתאים לי שהיא יושבת מולי שקטה ומנסה לשבור את השקט שלי בשקט שלה.זה מעצבן לגמרי. אני חושבת לא לחזור. פשוט להיעלם לה.

שלום נ. אני שומעת על המאמץ והמאבק שלך לתקשורת מתאימה, חושבת כמה קשה לך להרגיש נינוחה ובזרימה בתוך קשר. מהתיאור שלך נשמע שאת מרגישה שזה או "קרוב ולוחץ מדי" או "רחוק ורופף מדי". במובן הזה, המשבר שלכם כעת בטיפול הוא משמעותי ביותר, כי הוא כנראה נוגע בלב הקונפיקט והקושי שמלווים אותך בוודאי זמן רב. נדמה לי שלא יהיה פתרון קל ומהיר לקושי הזה, ושדרך הנדנדה הזו - של התקרבות והתרחקות דרך הגברה והקטנה של המקצב הזה שאת מתארת, תצליחי בסוף לשמור על איזון ושיווי משקל אפשריים ונינוחים יותר במערכות יחסים. אני חושבת שאת צריכה עכשיו הרבה סבלנות, לעצמך ולאחר, ואמונה שמדובר בתהליך קשה ומייסר אך חשוב מאין כמוהו. לילה טוב, מלי.