לא נעים לי

שלום מלי, מה שלומך? לא נעים לי מהפסיכולוגית שלי. היא מלווה אותי כבר כמה שנים בכל הסערות, הדרמות והמשברים. היא מאוד זמינה, מדברת איתי בטלפון, מתכתבת איתי בהודעות. אני לא פונה אליה לעיתים קרובות, אבל כשאני כן פונה היא מאוד שם. ובפגישה האחרונה היא שאלה איך עוד אפשר לעזור לי... אני לא מבינה איך יש לה עוד כוח. לי כבר אין, אני מותשת לגמרי. עם כל סערה שעוברת אני נחלשת יותר ויותר ומתמודדת איתה פחות טוב. הטיפול שלי כל כך כרוני, זה נורא מייאש. אני עדיין מרוסקת מהסערה האחרונה ולא נעים לי לפנות אליה. אני מחזיקה אותה מאוד חזק. משחזרת את המילים המנחמות שלה, ואת אלה המאמינות. ולצערי, גם את אלה הקשות והמכאיבות נורא. אני כל כך צמודה אליה... אני מרגישה כמו ילדה קטנה שמחכה שאמא תבוא לקחת אותה מהגן. ובינתיים היא מסתובבת לגננת בין הרגליים. אז אני אהיה פה קצת עד הפגישה, עד שאמא תאסוף אותי. גם אם לא הייתי ברורה, לא נורא. אני "רק" מחכה כאן לאמא. שבת שלווה. נורית

נורית יקרה. אני נורא שמחה שמצאת לך אמא כזאת, ושיש לך כבר למי לחכות, ויש בתוכך ידיעה ברורה שעוד מעט היא תבוא ותאסוף אותך אליה, תרגיע, תנחם. אני חושבת ששתיכן יכולות להיות גאות בקשר המיוחד שיצרתן, ובמשמעות המרגשת שאתן צבעתם אותו (עם לא מעט עבודה, אני מתארת לעצמי). מקווה שהמשבר יהיה בקרוב מאחורייך, ובינתיים את יכולה להרגיש חופשיה לשהות בחברתנו, ומוזמנת להסתובב פה, ליד הגננת, עד שאמא תבוא... לילה טוב, מלי.