ילד בן 3 - עזרה דחופה

שלום רב! אני מקווה שאני בפורום הנכון. יש לי 4 ילדים. ילדה בת 6, ילד בן 3 ותאומים בני 7 חודשים. בני פשוט מתיש אותי במלוא מובן במילה. כל מה שאני אומרת, מבקשת או אוסרת הוא עושה דווקא ובכוונה. לא עוזר צעקות, מכה על הישבן, כלום. הילד עושה מה שבא לו. אני יודעת שיש אפשרות שזה נובע מתשומת לב שהוא דורש ממני ובגלל התאומים, אבל אני לא רואה שום דרך לטיפול בנושא. גם כשאני מדברת איתו ומבקשת בצורה יפה, פשוט לא מזיז לו והוא שם עליי פס אחד גדול. מה עושים? אני כבר ממש מיואשת. בתודה מראש חגית

שלום חגית האמת היא שאנחנו לא הפורום הכי מתאים לשאלתך. אני עצמי מתמחה בעיקר בילדים מגיל 6 ומעלה, כך שהייתי מציע לך להפנות את שאלתך גם לפורום של פסיכולוגיית ילדים. עדיין, יש כמה שאלות שנראה לי שיכולות לתרום בנושא. האם בנך החל להתנהג כך מייד לאחר לידת התאומים, או שמא זה משהו שהחל בחודשים האחרונים? לחילופין, כיצד הייתה התנהגותו לפני לידתם? בנוסף, האם מלבד הלידה היה אירוע נוסף בבית או במשפחה, שיכול היה להשפיע עליו ולהבהיר את התנהגותו? האם התנהגות זו מוגבלת לבית בלבד, או שהיא מופיעה גם במסגרות חוץ-ביתיות, כגן, למשל?האם הכל כשורה בגן? האם קיימות דמויות אחרות (אב, סבים, שכנים) להם בנך מציית ואינו ממרה את פיהם? ואם כן, מדוע ומה ההבדל בין התנהגותם להתנהגותך? השאלות האלה יכולות לשפוך מעט אור נוסף על המצב הנוכחי בבית. מעבר לכך, כפי שאת אכן יודעת, התנהגותו של בנך יכולה לנבוע מתגובתו ללידה ומכך ש"איבד" את מקומו במשפחה ככקטן, ועדיין אינו מרגיש שזכה במעמד חדש של גדול. ייתכן שהוא מרגיש, באופן טבעי, כי תשומת הלב המוענקת לו פחתה והוא מביע את כעסו על הנושא. אינני יודע כיצד התנהג בגילאים מוקדמים יותר, אך בגיל שנתיים בערך יש תקופה של התנהגויות המזכירות את תיאורך, וייתכן שמדובר גם בשלב התפתחותי שיש לעבור. בקיצור, לאחר שהייתי חושב יותר לעומק על המתרחש, ומתוך הנחה שאכן מדובר בתגובה ללידה ולא בהסבר אפשרי אחר, הייתי מציע לך ראשית כל, להגיע לאיזון נכון בין ההבנה לליבו ביחס לתחושת הכעס והקיפוח שהוא חש לבין הצורך בגבולות ברורים, עקביים, מובנים, אפשריים ורלוונטיים. בד בבד עם איזון זה, בין גבולות להבנה, הייתי מציע לך, במידת האפשר, ליצור זמן איכות עמו - קצר אם יומי, מעט ארוך יותר אם שבועי - ולגיע למצב בו הוא יודע כי בכל מקרה יש לו זמן מובטח עמך (או עם דמות משמעותית אחרת), זמן בו הוא אינו צריך להתחלק בך ויכול לזכות בתשומת לבך המלאה. ברור לי עד כמה קשה למצוא בסדר היום העמוס זמן שכזה, אך לעתיים מספיקות גם כמה דקות, וייתכן שהמאמץ הקצר יצדיק את עצמו. מקווה שעזרתי דוד

תודה רבה על המענה. עזרת מאוד. מקווה שיעזור. תודה שוב והמשך יום טוב