ריגושים?

היי, האם ניתן לומר שהבורדרליין מחפשים ריגושים בקשרים זוגיים? האם הם יכולים להחזיק מעמד ולהיות בקשר יציב? האם אפשר לתייג אותם כאנשים בוגדניים? לצערי הקשר הארוך ביותר שיש לי זה עם המטפלת. אני אומרת לצערי מאחר וזה לא עם בן זוג..

שלום למיואשת האמת היא שלא הייתי אומר כי אנשים הסובלים מהפרעת בורדרליין מחפשים ריגושים בקשר זוגי. למעשה, למרבה הצער, התמונה היא בדרך-כלל הפוכה, כאשר האינטנסיביות הרגשית, הכרוכה במרבית הקשרים הזוגיים, מהווה עבורם זרז לעוררות רגשית אינטניסיבית, הגורמת בעיקר לסבל ומקשה מאוד על המשכיות הקשר. כלומר, בכל מקרה יש עבורם יותר "ריגושים" מכפי שהם מצליחים באמת לשאת (גם אם ההתמודדות עם כך לובשת לעיתים צורה של חיפוש אחר ריגוש). גם לא הייתי מתייג אותם כאנשים בוגדניים. שוב, מדובר באנשים הסובלים מקונפיקט עז סביב נושאים של מתן אמון וקרבה, אך הביטוי, הדיבור, של קונפליקט זה דרך בוגדנות אינו הכרחי או מופיע תמיד. אני מבין את צערך, אבל חשוב לי לומר שיש לא מעט אנשים הסובלים מהפרעה זו והמצליחים להיות בקשרים זוגיים, וככל שהגיל עולה כך יש אפשרות סבירה יותר לנהל קשר ממושך. למרות התסכול הנוכחי, הייתי מציע לך לראות את החיוב שבשמירה על קשר טיפולי ארוך וקבוע - שזה גם הישג לא תמיד פשוט - ולדעת שקיומו של קשר כזה סביר לתרום לסיכוי של קשרים זוגיים בהמשך. להתראות דוד

היי דוד, יכול להיות שלא הסברתי את עצמי כראוי, אבל התכוונתי לכך שהם מחפשים ריגוש ותו לא..הם לא מסוגלים להמשיך בקשר יציב ארוך וקבוע לאורך זמן.. עם במטפלת הקשר אמנם מעל שנתיים אך הוא לא יציב. היו ביטולים וקרבה וריחוק בינינו.. מה שהזכרת", מדובר באנשים הסובלים מקונפיקט עז סביב נושאים של מתן אמון וקרבה"- זה דווקא חדש לי, אבל ממש מתאים לי. עכשיו יש לי סיבה נוספת לאשש את ההפרעה אצלי(ואני מניחה שאתה נגד תיוגים) בכל אופן, אני בסך הכל בנאדם רגיל, עובדת, אני אקדמאית...אבל אני מיואשת מהתחום הזוגי. קשרים כל כך רבים וכל כך קצרים.. ושאלה נוספת אליך, מדוע כשהגיל עולה יש סבירות לנהל קשר נורמל?אני בשנות העשרים המאוחרות מאוד(-:י