מבולבלת

רוצה?, לא רוצה? אינני יודעת. מצד אחד רוצה להמשיך ללכת אליו (למטפל) ומצד שני כל כך לא רוצה. אין לי כוח לנבירות ולחפירות. לחיפושים המתמידים, אין לי כוח לזה, זה כל כך מעייף ומתיש. הפגישות מכניסות אותי לחרדה ומתחים. כאבי בטן לפני פגישה, דופק מואץ, עד כדי כך שאפילו פעם אחת התחילו לרעוד לי הידיים מרוב לחץ, דבר שמעולם לא קרה לי. הוא מציק ולא מרפה מנושאים שאני מנסה לברוח מהם ושאני מדחיקה שנים. אני נפגשת איתו מחר ואני כל כך חוששת, אני מתקשה לישון בלילה בגללו. בתוך תוכי אני מודעת לכך שרצוי שאלך לפסיכולוג בכדי לדון בנושאים עליהם אני מתקשה לשוחח, ומצד שני אינני יודעת האם זה שווה את שעות המתח והחרדה, את חוסר השקט שלפני כל פגישה. הפגישות מוסיפות לי כל כך הרבה חוסר שקט , בזמן שבעצם התחלתי ללכת אליו בכדי להוריד מתחים. לא סיפרתי לו על המתחים שהמפגשים מעלים בי. אני מטופלת אצלו 3 חודשים.עדיין אינני מרגישה בנוח במפגשים, אני חוששת מפניו ומאמירותיו, עודני מתנגדת ורמת שיתוף הפעולה שלי אינה מרובה. במובן מסויים אני מרגישה כאילו פרטיותי חוללה, מרגישה שבמידה ואשתף אותו ואספר את הדברים המהותיים כאילו שכבר לא נשאר לי דבר מפרטיותי. מרגישה שהוא נכנס לכל פן אישי בחיי וזה מפריע לי מאוד, הרי אלו דברים אישיים שלי, כל כך אישיים, והנה אדם זר נכנס פנימה לתוכם וההרגשה כל כך לא נעימה. זהו... מודה לך מראש על התשובה. מעניין לקרוא את תשובותייכם, ואני לומדת הרבה מהן.

שלום לאנונימית אני מבין את הקושי בו את נמצאת ואת המתח והאמביוולנטיות שבמצבך. נשמע לי טבעי ומובן שמצד אחד תתקשי ללכת למקום הנוגע ישירות במקומות הכואבים לך ומצד שני תחושי שדווקא המגע בהם, עם כל הכאב והמתח הכרוך בו, יכול להתברר כמועיל ומרפא בטווח הארוך. לפי תיאורך נשמע שהטיפול אכן מצליח להיות משמעותי מבחינה רגשית, וזהו כנראה תנאי בלתי נמנע לטיפול מוצלח, שעל מנת להיות כזה הוא חייב לכלול בתוכו גם מידה של מתח וכאב נפשי. עדיין, זו שאלה של איזון - איזון בין המגע לבין הרגישות, בין ההתקדמות לבין ההאזנה המתמדת של המטפל והמטופל לקצב המתאים והנכון. הייתי ממליץ לך לפתוח את הנושא הזה עם המטפל שלך - לתאר את תחושותייך ואת ההשפעה של הטיפול עליך ואת התחושות והרגשות העולות בך במהלך הפגישות ובשעות שמחוצה להן. נראה לי בהחלט במקום לבדוק ולהחליט יחד מהו האיזון הנכון בין ההתקדמות הטיפולית לבין המתח הנגרם כתוצאה מכך. ישנן כמובן שאלות שאת מעלה שהן גם רלוונטיות מאוד - שאלות של מתן אמון, של קרבה, של תחושת פולשנות והדברים שהיא מעלה..כל אלה, לדעתי, יכולים להיות כרגע חלק חשוב מהמוקד ומהשיחה בטיפול והייתי, שוב, ממליץ לך בחום לפתוח את הדיבור עליהם בצורה ישירה ככל האפשר. בהצלחה דוד