דרור.

זה עדין רע. עדין כואב. עדין צורח בתוכי . כן .. עדין .. אל תכעס .. אני שוב פה.. במשמרת שלך .. ככה.. אבל זה כואבבבבבבבבב לי .. כלום לא מרגיע . נמאס לי דרור, להיות פה כזו. מוחקת, כותבת.. ושוב .. נמאס.. להרגיש ככה בכלל. להיות כזו מושפלת. להרגיש עליות וירידות כאלה. נמאס לי להרגיש את הריקנות הכואבת הזו. "כן.. זה תהליך.. כן .. עשית המון עד עכשיו.. את חזקה .. נלחמת .. תהיי גאה בעצמך.. עברת ככ הרבה .. את לא לבד.." נה נה נה נה נה (((((((דייייייייי))))))))))) בחייאת..דיייייייייייייייייייייי לא רוצה מילים כאלה. לא . דרור לא. בבקשה?.. שרית

שרית שלום, אני שומע את הכאב שלך אני שומע גם שמשהו בדבריי הכאיב לך בדרך כלשהי. ניסיתי לחשוב מה זה היה, מה בניסיון שלי לשקף לך מה שאני רואה ומרגיש מדברייך הכעיס והכאיב. נראה לי שבאיזשהו מקום פיספסתי את המקום שלך, המקום המיואש הכואב שרצה להיראות שאהיה איתו, שלא אנסה להעלים אותו. אני עדיין נשאר עם המילים שאמרתי אתמול, אבל אני מבין גם שכרגע כואב לך מדי מכדי להרגיש את המקום ההוא, חשוב לך ואני מסכים עם זה, להרגיש שזה בסדר לכאוב, להיות מיואשת. דרור