טיפול שלי

שלום, אני בטיפול. והטיפול תקוע יותר משישה חודשים. אני מרגישה שאני סתם משלמת כסף. אני לא מדברת הרבה, והיא נמאס לה לנהל את העניינים בטיפול. אני מתנגדת הרבה והיא נמאס לה להיות סובלנית. בקיצור כל אחת מאשימה את השנייה, וזה פשוט לא זורם. אני לא מרגישה שום שינוי, לא בהתנהגותי, לא בתפיסת יאת העולם ולא את החיים בכלל. וכל שאר הדברים בחיי גם תקועים, וחוץ מזה הטיפול הפך לנטל- למשהו כואב בשבילי. זה הטיפול הראשון בחיי ואחרי הרבה מחשבה והתלבטות. מההתחלה אמרתי לה שקשה לי לשתף ולדבר, והיא טענה שזה יעבור לי. והנה עברו שנתיים ואין שיפור משמעותי. אני תלויה בה מאוד, ועל מנת לבדוק את עצמי ואת היכולת שלי להתרחק ממנה, ביקשתי עכשיו חופש של שבועיים. - אני פשוט לא יודעת אם אני אתנהג כך גם עם מטפלת אחרת? (יש לי חברה פסיכולוגית, ולפני שפניתי לטיפול דיברתי איתה וזה זרם יותר מאשר עם המטפלת הנוכחית). - אני לא יודעת אם אוכל לעבור את כל התהליך מחדש? - אין לי כוח לתרגל למישהי חדשה? - אין לי כוח להיאבק ולהתנגד יותר? אני לא יודעת מה לעשות???????

שלום יפה. קראתי את שכתבת, וחשבתי על כך שנתת הרבה סיבות ללמה לעזוב את הטיפול, ובכל זאת, את בטיפול במשך שנתיים, והעזיבה לא קלה לך. כנראה שיש גם הרבה גורמים שמשאירים אותך בטיפול, והופכים את הקשיים והמחיר (תרתי משמע) לכדאיים (בינתיים לפחות). נראה לי שחשוב להבין גם מהם הדברים שאת כן מקבלת בטיפול, מה משאיר אותך שם, ומדוע ברשימה של הבעד והנגד את בוחרת להדגיש את ה"אין" והחסר. אני חושבת שהתלות והקשר למטפלת אינם דבר של מה בכך, ואולי מאחוריהם מסתתרת תחושה שלמרות הכל - יש שם מישהי שמקשיבה, מכילה, מלווה אותך, וזו הרגשה משמעותית וחשובה (וגם מרפאת מאוד). אני מציעה לך לבדוק, עם עצמך ובטיפול כמובן, מה גורם לך לרצות להשאר ומה מעודד אותך לעזוב, ומנסה להבין האם מדובר בסיבה שקשורה למטפלת הספציפית שלך, או לחוויות ותחושות המוכרות לך מקשרים אחרים (התחושה שהקשר הופך לנטל, שאת שם למרות שעדיף היה לנתק, שאת יוצאת מופסדת וכו'). מעניין גם אם היית יכולה לחשוב על מה היית רוצה לשנות, למשל מה היה בשיחה עם החברה שתרם לך ושאת מרגישה שאת פחות מקבלת בטיפול. נדמה לי ששווה לתת סיכוי לשינוי, והנסיון להגדיר מה חסר לך יעזור לך ולמטפלת שלך להבין יותר טוב מה מתאים לך. בהצלחה, מלי.