אחרי החגים

היי מלי, כמה חיכיתי שיגיעו אחרי החגים. אחרי החגים סוף סוף מעסיקים אולי יחזרו אלי ואולי אני סוף סוף אצא מהמועקה של חוסר הידיעה לגבי בטחון תעסוקתי. קיבלתי טלפון היום, שאולי ייקח אותי לכיוון קצת שונה. ההחלטה צריכה להעשות בימים הקרובים, הם מחכים ממני לתשובה ואם אסרב הם ילכו לחפש מישהו אחר. זה משהו שרציתי הרבה זמן, אבל פתאום עכשיו נראה פחות מתאים למקום שלי בחיים. או שאולי אני פשוט מפחדת. לא יודעת. הפגישה הטיפולית זזה השבוע, והתקיימה היום. דיברתי עם המטפלת על נושא ששב ועולה, כל פעם קצת אחרת. זה משהו שמאוד קשה לי, וקשור בחויית עבר טראומטית. הצלחתי לספר לה שאני מאוד רוצה שהיא תהיה איתי שם. בשלב מסויים של השיחה עלו לי דמעות, דווקא כשדיברתי על משהו נורא טכני. כמעט התחלתי לבכות, בלי להבין בכלל מאיפה זה בא ומה הקשר. קצת אחר כך, היא אמרה לי מה היא חושבת על הצפת הרגש הפתאומית שלי, והסבירה אותי לעצמי כל כך יפה, כל כך מדויק. אז כבר עלו דמעות חדשות, אבל הפעם גם הייתה הבנה... היא עדיין קצת חולה, אבל הסבב הנוכחי הרבה פחות גרוע מהפעם הקודמת. לפחות בקטע הזה אני כבר לא מודאגת. אני נורא עייפה. כל הזמן. דווקא בשבוע ומשהו האחרון קורים לי הרבה דברים טובים. הרבה דברים שהיו תקועים משתחררים. וכל מה שבא לי לעשות הוא להתכדרר פנימה ולישון. אפשר לנוח פה קצת? אני מבטיחה לישון בשקט ולא לנחור... נועם אפש

נועם יקרה. נשמע שמשהו מתחיל להרגיש יותר מסודר, יותר מאורגן. אפילו הכתיבה שלך הפעם נחוותה ככה... מקווה שזה מספר על מקום שקט או ברור יותר. בהחלט מוזמנת לנוח (גם) פה. להתראות בינתיים, מלי

היי שוב, מקום שקט או ברור יותר... הלוואי. נראה לי שאפשר לקרוא לזה "צרות טובות", אם כי הביטוי מעצבן אותי. איך צרות יכולות להיות טובות? מסתמן שהטיפול שלי עומד להסתיים בקיץ. זה עוד המון זמן, ועוד רגע קל... אם מה שאני רוצה יצליח, אני כנראה אבלה את השנתיים הבאות במגורים ועבודה בחו"ל. אני הכי רוצה את זה בעולם, כל עוד אני מדחיקה לחלוטין את העובדה שאני אצטרך להיפרד מהטיפול והמטפלת... אבל זה באמת עוד רחוק, ולא סגור סופית. אני אוכל להתחיל לבכות באופן רשמי כשאני אקבל תשובה סופית. אז לא באמת ברור מה קורה, ואי הוודאות מחרפנת אותי. גם קשה לי עם חיפוש העבודה בלי ידיעה ברורה של כמה זמן יש לי, לכמה זמן אני יכולה להתחייב למקום עבודה חדש. אני לא אוהבת לשקר, אבל כרגע אני גם לא חולקת את האופציה של העזיבה בקיץ עם מקומות עבודה פוטנציאלים. אולי זה רק ה"אובר" פולניות שלי, אבל זה קשה לי. זוכרת את ההתכתבות שלנו שבוע שעבר? כתבת לי אז שהיית רוצה שאני אתעקש איתך על מענה שמתאים לי. אז יש לי שאלה בקשר לזה - אני מרגישה שאני לא יכולה להגיד לך מה אני רוצה, או צריכה. כאילו אם אני אגיד לך, ואת תלכי לכיוון, זה כבר לא יהיה שלך, ואני מרגישה שזה יהיה מזויף. איך בעצם אני יכולה לדעת שהגדרת רצונות וצרכים (ולא רק פה כמובן, אלא גם אל מול המטפלת שלי) לא תביא למין מקום של ריצוי מצד הצד השני, מה שייאבד את המקום האישי? לא בטוחה עד כמה אני מובנת, אבל אשמח למחשבותייך בנושא. חיוך נועם