כאן

מלי... מה את אוהבת בפורום? מה נותן לך הפורום שאת לא מקבלת, או מקבלת פחות, בטיפול (אם בכלל)? נעים לך כאן, איתנו?.. וגם- איך מהצד שלך, של מטפלת, משתלבים הטיפול והפורום? האם גם לך קל יותר לדבר כאן מאשר שם? או להפגין משהו שבטיפול מסובך יותר? ל.

שלום ל. חייבת להודות שחייכתי כשקראתי את שאלתך. אולי כי אני לא רגילה לשאלות כאלה, ואולי דווקא כי אלה שאלות שאני מרבה לשאול את עצמי, ואני מופתעת לראות שהן מנוסחות ע"י מישהי אחרת... אנסה לענות בכנות, למרות שמאוד יכול להיות שעוד שבועיים (או יומיים) יהיו לי מחשבות ותובנות אחרות... נדמה לי שהפורום הוא עבורי דומה מאוד לטיפול, אבל דורש ממני כמטפלת עמדה קצת שונה. אני יותר מלווה או מתבוננת מהצד, ופחות חלק מהתהליך עצמו. במובן מסויים אני כאן השלישי ולא השני. זה נעים, ומוזר ומגביל בו זמנית. נדמה לי שזה הופך את השהות כאן למשמעותית בדרכים אחרות, שאני לא בטוחה שאני עוד יודעת לנסח. אני לא בטוחה שכאן יותר קל לי לדבר, אבל גם לא בטוחה שיותר קשה... פשוט אחר. אני חושבת שאני מביאה לכאן את הקול שלי כמטפלת, ומקווה מאוד שמעיזה בפני המטופלים כמו שאני כאן. אני חושבת, עם זאת, שיש משהו במפגש של פנים אל פנים, שמערב גם הבעות ושפת גוף, וכמובן הכרות ממושכת ואינטנסיבית יותר, שמאפשרים חופש יותר גדול, ואולי באופן כלשהו גם מנעד יותר רחב של תגובות. בפורום אני מצטמצמת למילים. במובן מסוים זה מצמצם, ובמובן אחר זה מכריח אותי להתמקד ולהתחדד. מעניין, בטח אחזור לתשובה הזו פעם, בעתיד, לראות מה השתנה אצלי... לילה טוב, מלי.

תשובה מעניינת, מלי :-) תודה... תודה ששיתפת במחשבות שלך ותודה על הכנות .. את יודעת, לפעמים נדמה לי שזה מה שקצת היה חסר בטיפול שלי. היה לי חסר לשמוע איך הצד השני חווה את מה שקורה. איפה הוא נמצא. לא רק מה היא שומעת שאני מרגישה, אלא מהן המחשבות שלה. אבל אולי זה עניין של סגנון ולא

מלי, אני בכל זאת חוזרת לשאול שוב... (נדבקת וממאיסה את השאלה גם עלייך אולי.. מקווה שלא..) קראתי אותך שוב, כמה שעות אחרי, והייתי רוצה- אם תרצי ותסכימי- לשמוע עוד על "אני יותר מלווה או מתבוננת מהצד, ופחות חלק מהתהליך עצמו".. איך זה להיות חלק מהתהליך עצמו בטיפול? האם גם שם את לא מלווה ומתבוננת מהצד? במה זה מתבטא, בשבילך, להיות חלק מהתהליך עצמו, ולא מהצד.. וגם... יש תהליך? האם בתחילת ההיכרות עם מטופל חדש את בונה מעין "סכמה" כללית ומאוד גמישה וניתנת לשינוי ופיתוח של "תהליך"..? האם להיות "חלק מהתהליך עצמו" מערב יותר מאשר להקשיב לו מתפתח..? האם את חושבת שהטיפול הוא גם סוג של הדרכה והכוונה, גם אם מאוד בקטנה, ולא רק ליווי והתבוננות משותפת? (האם אפשר שלא?) ואני תמיד חשבתי שמטפלים לא עושים כלום חוץ מלסחוט תפוזים טעימים :-))..כמו בפרסומת.. ;-) אני מתכוונת לשאול- האם תהליך טיפולי הוא משהו מתוכנן.. משהו שיש לו תכנית כללית שהגה המטפל, גם אם רק באופן מעורפל ונתון לשינוי? האם ברוב הטיפולים ה"תכנית הטיפולית" היא משהו שמדובר במישרין?... אם אכן קיימת תכנית כזו, אז אני תמיד קיבלתי את הרושם שהיא סוג של סוד של המטפל, שמדבר עליה במקומות אחרים (עם עצמו או בהדרכה) אבל לא עם המטופל- כמו אמא שלא מתלבטת עם הילד על איך לגדל אותו.. משהו לא מדובר.. (ואם זה כך- אז למה, מלי?) כאילו מעדיפים לנסות לגרום למטופל להרפות מתכניות ותהליכים טיפוליים ופשוט לשתף ולהעביר את המטפל דרך מחשבות.. "לטייל בשדות בשקט ובמתינות ולקטוף פרחים".. האם זה לא יותר מרגיע לדעת שיש תהליך/תכנית טיפולית כללית, שמתפתחת ומשתנה כמובן- אבל שיש למטפל רעיון. שהוא יודע מה הוא עושה? לי זה היה חסר מאוד.. הרגשתי שאני מנסה הרבה פעמים ללקט רמזי

מלי, אני בכל זאת חוזרת לשאול שוב... (נדבקת וממאיסה את השאלה גם עלייך אולי.. מקווה שלא..) קראתי אותך שוב, כמה שעות אחרי, והייתי רוצה- אם תרצי ותסכימי- לשמוע עוד על "אני יותר מלווה או מתבוננת מהצד, ופחות חלק מהתהליך עצמו".. איך זה להיות חלק מהתהליך עצמו בטיפול? האם גם שם את לא מלווה ומתבוננת מהצד? במה זה מתבטא, בשבילך, להיות חלק מהתהליך עצמו, ולא מהצד.. וגם... יש תהליך? האם בתחילת ההיכרות עם מטופל חדש את בונה מעין "סכמה" כללית ומאוד גמישה וניתנת לשינוי ופיתוח של "תהליך"..? האם להיות "חלק מהתהליך עצמו" מערב יותר מאשר להקשיב לו מתפתח..? האם את חושבת שהטיפול הוא גם סוג של הדרכה והכוונה, גם אם מאוד בקטנה, ולא רק ליווי והתבוננות משותפת? (האם אפשר שלא?) ואני תמיד חשבתי שמטפלים לא עושים כלום חוץ מלסחוט תפוזים טעימים :-))..כמו בפרסומת.. ;-) אני מתכוונת לשאול- האם תהליך טיפולי הוא משהו מתוכנן.. משהו שיש לו תכנית כללית שהגה המטפל, גם אם רק באופן מעורפל ונתון לשינוי? האם ברוב הטיפולים ה"תכנית הטיפולית" היא משהו שמדובר במישרין?... אם אכן קיימת תכנית כזו, אז אני תמיד קיבלתי את הרושם שהיא סוג של סוד של המטפל, שמדבר עליה במקומות אחרים (עם עצמו או בהדרכה) אבל לא עם המטופל- כמו אמא שלא מתלבטת עם הילד על איך לגדל אותו.. משהו לא מדובר.. (ואם זה כך- אז למה, מלי?) כאילו מעדיפים לנסות לגרום למטופל להרפות מתכניות ותהליכים טיפוליים ופשוט לשתף ולהעביר את המטפל דרך מחשבות.. "לטייל בשדות בשקט ובמתינות ולקטוף פרחים".. האם זה לא יותר מרגיע לדעת שיש תהליך/תכנית טיפולית כללית, שמתפתחת ומשתנה כמובן- אבל שיש למטפל רעיון. שהוא יודע מה הוא עושה? לי זה היה חסר מאוד.. הרגשתי שאני מנסה הרבה פעמים ללקט רמזים מבין השורות שלה כדי לדעת מה היא רואה ולאן היא חושבת שחשוב שאתקדם.. איכשהו, היה לי קל יותר לסמוך על המטפלים שכאן כיוון שהם הצליחו לשרטט, גם אם באופן מאוד כללי ומעורפל,מתווה כללי ל?דרך.. כך לפחות ידעתי שיש כזאת. שיש תכנית. ואולי אני סתם "ייקית".. :-) לא יודעת.. בתקווה שההודעה תגיע במלואה הפעם...(קל נורא לזהות אותי כך, זה די קשה..) ליל מנוחה (וסליחה על כל ההודעות היום..) לילך