היו היה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

17/10/2008 | 19:16 | מאת: *

היי מלי , אני בטיפול מעל שנתיים , שמתי לב לזה שאני כמעט ולא (אולי פגישה אחת או שתיים מתוך העשרות שהיו ) מדברת על המשפחה שלי , וגם לא מסוגלת לדבר על העבר , לא בגלל שהיו לי חיים קשים ומסובכים אלא להפך אני מרגישה שאין לי כל כך זכות להתלונן על דברים שקרו בעבר כי אולי הם לא מספקים נוראיים כדי להתלונן עלהם 10-20 שנה אחרי , וגם כי זה מרגיש לי סוג בגידה בהורים שלי ,שהיחסים שלי איתם היום טובים (להתלונן על דברים שאולי הם עשו שלא בכוונה רעה בילדותי מרגיש לי לא פייר לשפוט אותם על זה היום) מה גם שזה ניראה לי מוזר להתיישב ולהתחיל לדבר על העבר וגם אם אנחנו מגיעים כבר לנושא בדרך אחרת אני מצליחה באלגנטיות להעביר נושא . רציתי לדעת מה דעתך על זה , האם יש סיכוי לעבור טיפול בלי לגעת בעבר?! (גם דברים אחרים שקרו נראים לי בקטגוריה של לא מספיק טראומתי , כדי לדבר עלהם, גם אם עלי הם השפיעו ) מה שמוזר הוא שאני מאוד קשורה לפסיכולוגית שלי , אבל אני חושבת שאנחנו בכלל לא מצליחות לדבר על הבעיות האמיתיות שלי (אני משתפת אותה בדברים שיותר פשוטים לי כמו בעיות בלימודים או בעבודה - שם יותר פשוט לי לדבר אבל אולי מפספס את המטרה ). אשמח לקרוא את חוות דעתך ... שייהיה לך ולכולם כאן סופ"ש רגוע ונעים .. והמון תודה ..

17/10/2008 | 22:45 | מאת: ד"ר מלי מרקיביץ

כוכבית יקרה. אני חושבת שההורים שלנו נמצאים בכל אחד מאיתנו, כל הזמן. גם אם אנחנו לא מדברים עליהם באופן ישיר, אנחנו תמיד מביאים אותם איתנו לטיפול - בהתנהגות שלנו, בדפוסי הקשר שלנו, ביכולת הרגשית שלנו, בתלות וצורך בעזרה... במובן מסויים את מדברת עליהם, ואותם, כל הזמן. אבל, השאלה היא מה מתאים לך, ואני שומעת שאולי היית רוצה יותר לגעת בטיפול בחוויות וזכרונות מהבית ומהקשר עם ההורים ואת פחות מעיזה לעשות זאת. משום מה את חשה שזה פחות לגיטימי, פחות אפשרי, אולי אפילו פחות רלבנטי. הייתי מציעה לך לדבר בטיפול על התחושות הללו ולברר אותן יותר לעומק. ייתכן, למשל, שהן מסוות תחושה של חרדה או נסיון להמנע מכניסה לאיזור פחות מוכר ובטוח עבורך, אולי להביא משהו משמעותי בלי לדעת איך ולמה הוא קשור, בלי שלכאורה יש סיבה "ישירה" לכך מלחיץ אותך (הרבה פעמים אנשים לוגיים ורציונליים יותר מרגישים צורך להביא דברים מאורגנים, "קשורים", מסודרים, ואולי זה גם מה שקורה לך). בכל אופן, הצורך שלך, וגם מה שאת מרגישה לגבי הטיפול, אלה תחושות משמעותיות שבוודאי יכולות להיות פתח לדיאלוג חשוב בטיפול. להתראות, מלי.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית