עדיין המשך

היי מלי, חסרונו של הפורום היה ממש מורגש, וכשחזר לפעול לא מצאתי את המילים לכתוב את אשר אני מרגישה. לא בדיוק טוב וגם לא בדיוק רע. כשרע זה קל לכתוב, כשטוב עוד לא התנסיתי בכל כך טוב כדי להצהיר הצהרות. ובאמצע? צריכה ללמוד מה זה. עדיין בטיפול, ואני כל כך שמחה שהצלחתי לעבור את המשבר ולהמשיך בטיפול, ולהתעקש על עצמי... עד המשבר הבא. גם התאוששתי מבחינה נפשית, מרגישה טוב יותר, ובעיקר ממשיכה לטפס במעלה ההר. אני בדרך, אך עדיין בצומת. רוצה להמשיך, אך נאלצת להתמודד גם עם קולות הוויתור. כמה קשה להציץ לעולם האמיתי מתוך הבועה בה אני נמצאת, כמה קשה לעשות דברים שנמנעתי מהם שנים, כמה קשה להאמין באנשים לאחת שמזמן איבדה את האמון, כמה קשה לקבל את כל מה שעברתי, את מי שאני היום ולעז לשנות. עוברות בי כל כך הרבה מחשבות: אני אצליח? אני אתגבר? אני אעז? אני אשתנה? למרות... צריכה כוחות, צריכה אמונה, צריכה אהבה עצמית, צריכה תקווה וצריכה המון המון סבלנות, כי השינויים מתרחשים כל כך לאט, ובנוסך על כל צעד קדימה יש גם צעד אחורה. והכי הכי קשה לי עם משקעי העבר, אוף!!! כמה?!כמה רע עוללו לי, קשה לי לקבל את זה ואת מי שאני בעקבות זאת . מלי, אין כאן שאלה, את יודעת שהפורום מהוה עבורי מסגרת טיפולית תומכת נוספת. יש כאן שיתוף וכמובן שאשמח לקרוא את תגובתך ולהתחזק ממנה. שבת שלום, שירה.

שלום שירה. אני שמחה שאת כותבת, בוחרת להנציח גם את הרגעים הטובים, החדשים האלה. חושבת כמה ערך יש לתיעוד של אותם רגעים עבורך, שיהיה לך לאן לחזור, בזכרון או ממש קונקרטית, בימי סגריר... אני חושבת כמה קשה לשנות. להעיז לחשוב, להרגיש, להתנהג אחרת. אומץ היא מילה שאני משתמשת בה הרבה, וחושבת שהיא מייצגת את הכוחות והמאמץ של השינויים שאנשים, ואת ללא ספק ביניהם, מעיזים לעשות. הלוואי והיה איך לרכך את התחושות עבורך, אבל מצד שני - שינוי אמיתי הוא כזה שגם מפגיש ומעמת עם הפחדים, החרדות, הייאוש, העצב... המאבק עם הקולות הללו עכשיו ובהמשך ילמד אותך על החוזק שלך, הרצון שלך לחיות, הנכונות שלך לבדוק ולהתנסות, הידיעה העמוקה שתצטרכי לשלם על כך מחירים, ושזה לא ממוטט אותך. שיעורים חשובים, לא? ואני כאן ממשיכה ללוות, ומקווה שבדרך הזאת, הרגעים המרגשים, המשמעותיים, המשמחים ינצחו את הקושי, העצב, העייפות. לילה טוב וסופ"ש מקסים, מלי