שאלה והתלבטות

שלום מלי אני קוראת מתמידה לפורום וכיף תמיד לקרוא והיעזר בתשובות שלך גם לאחרים. יש לי שאלה משלי היום ואשמח אם תעזרי לי. אני שלוש שנים בטיפול, היה שם הרבה ירידות ועלויות ביני לבין המטפלת, הרבה מתח, הרבה קשב, הרבה התנגדות... הכל היה. אבל כל פעם שאני מחליטה להפסיק היא כאילו "מתעוררת לחיים" ומתעצבנת (למרות שהיא אומרת שתכבד את החלטתי...) אבל תמיד בסוף אני יוצאת הטועה והיא הצודקת. אני מרגישה שהיא לא רוצה שאלך כי אז היא תדע שהיא נכשלה. אנחנו כל פעם חוזרים לאותו מקום. אני לא מרגישה שינויי חוץ מאשר בקשר שלי ושלה והתנהגותי בתוך המפגש הטיפולי (וגם שם לא ממש הרבה שינוי)- הדפוסים משארו אותם דפוסים, אבל לגבי הנושאים שהגעתי בגללם לטיפול אני לא מרגישה שום שינוי. אני ממש מתלבטת אם כם איכפת לה או היא באמת לא יכולה להרים ידים ולהגיד זהו - נכשלתי. דיברנו על זה, אבל היא יודעת איך לצאת מזה בשלום. אני חייבת להחליט השבוע סופית אם להמשיך או זהו לעשות את הצעד האמיץ ולהגיד זהו (למרות ובגלל שאני לא מרגישה בשום שינוי, אני לא אחזור על חווית הטיפול - לא יכולה לעבור את הכל מחדש...) מה יקרה אם אעזוב? מה יקרה אם אמשיך? יודעת שרע לי בשני המצבים! אשמח אם תוכלי לעזור לי ולו רק בכיוון קטן... מודה לך

שלום לילי. שמחה שהעזת להפוך לשואלת פעילה, ברוכה הבאה! ולשאלתך - השאלה שלך שייכת לתחום השאלות שעלי לענות עליו בזהירות, מתוך הנחה שבוודאי אפשר לחשוב ולהבין את מה שאת מתארת בכמה אופנים, ולכן אין "דרך נכונה" או "פתרון נכון". אני רוצה, עם זאת, לעזור לך לחשוב על כמה נקודות שאולי יסמנו לך כיוונים מחשבתיים ורגשיים חדשים, ויאפשרו לך לקבל החלטה מתאימה. ראשית, חשוב לבדוק, עם עצמך ובטיפול, האם ההתנהלות מול המטפלת מאפיינת דפוסי קשר שלך בעבר או בהווה. האם את מכירה את עצמך ככזו שאיננה מסופקת, שלא מצליחה למצוא משמעות ועניין, שנוטה למהר ולעזוב. אם כן - יכול מאוד להיות שמשהו בקשר עם המטפלת משתחזר, וחשוב שתוכלי לעבוד על כך בטיפול, במקום "ליפול" לתגובות המוכרות. שנית, הייתי מתעכבת על המחשבה שהמטפלת שלך מצליחה "לשנות את דעתך", ולכאורה גורמת לך להרגיש טועה. אני חושבת שזה כשלעצמו נושא משמעותי - האם את מכירה את עצמך כמישהי שמתקשה להחליט, שקל לשנות את דעתה, שפעמים רבות חשה טועה ואולי אפילו לא מבינה? שוב, חשוב שתביני אם מדובר בהתנהלות שמשוחזרת, ושחשוב שתתמודדי איתה, ואלי תוכלי להרגיש יותר בטוחה בעצמך ובדעותייך, פחות נגררת ותלויה, ויותר חופשיה ועצמאית להחליט, גם בניגוד לעמדה של אחרים (ואגב - מותר לך גם לטעות). לבסוף, אני מתעכבת על המחשבה שלך שהמטפלת שלך רוצה להשאיר אותך בטיפול כדי לא לחוש כשלון אישי. אני תוהה מדוע בעיניך זו המוטיבציה שלה, ושוב הייתי בודקת מדוע את לוקחת את המשמעות של הקשר ביניכן למקום שהוא עבור המטפלת אגואיסטי וטכני. האם את יכולה לדמיין שהיא קשורה אלייך? האם את יכולה לדמיין שהיא מגיבה אלייך ממקום דואג ומקצועי ?(גם אם מוטעה לדעתך). בדקי את כל הנקודות הללו, העלי אותן בטיפול ונסי לשוחח על כך בפתיחות ובכנות. ולבסוף, זכרי שהזכות להיות מטופלת היא גם הזכות לעזוב, להחליט שממצה, מספיק, או שאפשר לראות איך זה מרגיש במקום אחר. לא הייתי ממהרת להתייאש מהאופציה הטיפולית, נשמע שאת יכולה להפיק ממנה הרבה. בהצלחה, מלי.