כואב לי

הי מלי הפסקה כפולה, גם בטיפול וגם בפורום..ושבוע הבא בכלל אין על מה לדבר, אסון...כל החג לא קמתי מהמיטה, התחלתי כבר להזות דברים מרוב שכיבה במצב מאוזן, כל הגוף כואב לי מתופעות לוואי ( התחלתי לקחת תרופות נגד דיכאון..בינתיים הן רק מגבירות אותו ).עצוב לי ברמות קשות, אפילו הגשם לא הצליח לעודד אותי, וזה אומר שאני במצב הכי חמור שהייתי אי פעם, כי גשם מבחינתי זה כמו מתנות חג המולד לילדים בני 3 ואני גם מתנהגת ככה..הפעם רק בהיתי בגשם והרגשתי שאפילו הוא לא מצליח לנגוע בי, אני מרגישה שמשהו בי נמק ולא יצליח לפרוח שוב פעם..אולי גם הנפש היא איבר שאפשר לקטוע? או שהוא יכול להינמק וליפול לבד...כל כך רע לי שבא לי למות, לא חשוב איך אני מנסה לעזור לעצמי רק שוקעת יותר ויותר עמוק..רוצה לבכות, אבל גם זה לא מצליח לי ))): בא לי חיבוק

שלום אופיר. קודם כל אני רוצה להודות לך על שאת משתפת אותי (אותנו) במה שעובר עלייך, ועל שאת מבקשת עזרה. אני שולחת לך חיבוק שיש בו חום, חמלה, אכפתיות, קצת דאגה והרבה אמונה שעוד קצת והגל השחור והנורא מאחורייך, ושתוכלי לעבור למצב ישיבה, אח"כ הליכה, ובסוף גם ריצה... בוודאי שנפש לא יכולה להנמק וליפול. היא כן יכולה להתעייף, להשחק, להתבלבל, להתעטף בערפל שחור. וכמו שהגוף שלך מתקשה עכשיו להתאמץ, לפעול, להיות אקטיבי, כך כנראה גם הנפש מבקשת לנוח, להרגע, להתערסל. טפלי בה/בך היטב. מבטיחה שעוד תהני מהגשם (ותוכלי להזכר בתמיהה ברגעים היית כ"כ עצובה עד שהוא לך נגע בך). מחזקת מרחוק ומחזיקה אצבעות לימים טובים יותר, מלי.

אופיר.. ביקשת.. קבלי חיבוק אמיתי ומלטף ממני.. בקרתי במקום בו את מבקרת בימים אלו.. החזיקי מעמד.. זה שאת כותבת על העובדה שאת מרגישה את ה'נמק' חזק, רק מעודדת את התחושה שיש כן משהו שחסר.. אולי שם התקווה..?? והנה.. עוד חיבוק אמיתי.. וכירבול של חורף :-) ~נילי~