שם בדוי

מלי חג שמח. אני כותבת פעילה בפורום, לא באופן קבוע, אך נעזרת בו בשעות קושי ומשבר, לעיתים אף בתם טיפול לא מוצלח מבחינתי.ראשית רציתי לומר תודה לך ולצוות. תמיד אני מרגישה מחוזקת עם יכולת ותובנה לראות דברים נוספים אחרי התשובה הכנה שלכם ועל כך המון המון תודה.אני תוהה למה אני לא מסוגלת לכתוב את שמי המלא וכל פעם מסתתרת אחרי שם אחר. בעבר אמרתי למטפלת שמידי פעם אני נעזרת בפורום, אך לא הרחבתי על כך כי פחדתי שהיא תשאל פרטים מזהים לגבי כך. אני חוששת שהיא עלולה לגלוש ולזהות את פניותי, שהן מאוד ברורות בתם טיפול, אך האם מחשבה זו לא מגוחכת? האם מה שיש לה לעשות זה רק לחפש בפורום? ממש לא נראה לי. אז למה הצורך שלי להסתתיר ולהתחבא? מפני מי בדיוק ולמה זה כזה קושי עבורי להזדהות?

שלום א. ראשית, אני שמחה על היכולת שלך להעזר בפורום. אין שום בעיה טכנית עם שמות בדויים או עם החלפת שמות (מבחינתי, אם זו הדרך שלך להביא את עצמך, זה בסדר גמור), אך כמו שרמזת, יהיה מענין לחשוב מדוע את נזקקת לכך. נדמה לי שהצורך להחליף זהויות נובע בעיקר מהרצון להשפט ולהראות כל פעם מחדש, באופן לכאורה נקי ו"אובייקטיבי" ככל שניתן, בלי לדאוג שאת לא עקבית או מבלבלת (את מנהל הפורום או את עצמך). אפשרות נוספת היא הפחד שאת תתפסי יותר מדי מקום, תחווי כמציפה, "נודניקית". מעניין האם את מזהה בתוכך חלק מהמחשבות או הרגשות הללו, ואם לא, האם תוכלי לנסות להבין את מקור שינוי הזהות בפורום אצלך. המחשבה שהמטפלת שלך תזהה אותך בפורום גם כן מובילה לשאלות מעניינות. אני רוצה "לשחק" איתך קצת במחשבות הללו: מה, למשל, יקרה אם היא תזהה אותך? האם תרגישי שאת מובכת? חשופה? מבלבלת? האם את חושבת שיש פער בין איך שהיא תופסת אותך לבין האופן שבו את מביאה את עצמך לפורום? אם כן, במה הקולות הללו נבדלים זה מזה, והאם את יכולה להבין את מקור השוני? ולבסוף, אני רוצה לחשוב איתך על הדפוס שבו את מזמינה מישהו למקום פרטי שלך או בתוכך (כפי שסיפרת למטפלת על הפורום), ואח"כ מרגישה חשופה, לא מוגנת, והאחר נחווה כחודרני ומציצן. יתכן שהחשש שלך משחזר דפוס מוכר, שבעיני חשוב שתדברי עליו, ותביני אותו לעומק, בטיפול. להתראות, מלי.