החגים האלה..

מלי.. היית חסרה פה.. ולי. הפורום היה חסר . השקט הזה ..מאדיר ככ את הריק שלי בבפנים ככ . כואב וריק מלי. הזכרונות רק מציפים . ועדיין ואי אפשר להעביר אותם למילים .. וימי החגים האלה רק מכאיבים יותר. נמאס לי , ככ רוצה כבר להפסיק לחפש צידוק ל"קיומי" , צידוק למה שנעשה בי רוצה לשכנע את עצמי שיהיה בסדר רוצה להוכיח לעצמי שיכול להיות טוב יותר . אבל זה מרגיש כמו קסם ואשליה אחת גדולה ..על חשבוני . אז נמאס לטרוח וזה רק כואב . כואב .. שהאויר נגמר. שרית

הי שרית עצוב לי בשבילך. השקט הזה, במסגרת "תקופת החגים" בוודאי תרם והעצים את תחושת הבדידות, ואני מניחה שלא היה פשוט לצלוח את הימים הללו. אני מקווה שהחזרה לפעילות (עוד לא לגמרי לשיגרה, אבל גם זו, אני מבטיחה, מתקרבת) תרכך את הכאב, ותאפשר להרגיש פחות לבד. ובינתיים, אני (ובשם המשתתפים כאן מרשה לעצמי גם לכתוב "אנחנו") כאן כדי ללוות אותך, לשמוע, להאיר. לתת תחושה שאת לא נאבקת לבד. נדמה לי שביחד זה יותר אפשרי. מקווה שתרגישי יותר טוב, ומזכירה לך שאת מוזמנת להפקיד כאן את הכאבים והתחושות הקשות, לנוח קצת מהמשא הכבד... מלי.