אהההההההההצילו

השדים שוב חוגגים, עורכים משתה הוללות גדול. די, אני לא מסוגלת יותר להכיל אותם בתוכי. כל כך עייפה מלהיות רדופה. מתחילה לחשוב שאולי הם לעולם לא ישתקו, שהם פשוט לא ברי אילוף. ואני כל כך לא רגועה. לא יודעת מה לעשות עם עצמי... חוץ מדברים מטומטמים של קצוות. סולם מינורי

שלום סולם מינורי. כמה קשה לאלף את השדים האלה. לגרום להם לנוח, להרגע, לעשות הפסקה... אני רוצה לכתוב לך את הקלישאות שבטח שמעת מיליון פעם, אבל שבכל זאת חשוב שיאמרו: שהשדים הללו הם פרי המחשבות שלך, הם חוגגים בראש ומוסיפים אש למדורת החרדות, העצב, הזיכרון... אבל בחוץ יש חיים שמחכים שתחיי אותם, חוויות חדשות שמחכות להחוות, רגשות אחרים שיכולים להיות שלך. אז אני מקווה שתזכרי שיש רגעים או ימים כאלה, שהמציאות הפנימית מחשיכה את זו החיצונית, אבל שזה זמני, ושיחד איתך, אני כאן מקווה שתרגישי אחרת, ועד אז מחזקת אותך ויודעת שכמו בעבר, גם היום תצליחי לשרוד את המתקפה. בהצלחה, מלי.

מלי בימים חשוכים כאלה אפילו קלישאות מספקות קצר אור ונחמה. תודה. נראה לי שלאט לאט (לאט מדי) מחלחלת בי ההבנה שאין פתרונות קסם (ושתוכניות הפעולה ההרסניות שלי בטח לא יובילו אותי לשום מקום). נורא רוצה ומשתדלת להחזיק מעמד ולשמור על שלמות הנפש והגוף...אך לפעמים אני מרגישה כל כך מותקפת מבפנים שזה ממש בלתי נסבל ואז אני נדחקת לאופרציות ופינות באמת אפילות. זה שואב ממני הרבה כוחות...שמחה לפחות שאני יכולה למלא כאן קצת מצברים. שבת שלום סולם מינורי