של מי האחריות???

שלום דרור, רציתי לשאול כיצד היית נוהג במקרים הבאים: א. אתה יוצא לחופשה של שבועיים, וקובע עם מטופל להיפגש מיד עם שובך. המטופל מודיע במייל שהוא לא יגיע לפגישה שנקבעה. ב. ההתחלה כנ''ל, אתה שולח לו הודעה קצרה ולקונית ומבקש ממנו להתקשר, אך הוא נעלם ולא יוצר קשר במשך שלשה שבועות. ג. כנ''ל, אך בנוסף אתה והמטופל יודעים שארבעה ימים לאחר חזרתך אתה תעדר שוב למשך שבוע, ולאחר מכן מתחילה תקופת החגים שגם היא מאופיינת בפגישות שמתבטלות. כעת רק אציין ש ''הילד הזה הוא אני'', והילד הזה מרגיש פגוע, מתוסכל ומאוכזב עד עמקי נשמתו. בכל יום שחלף נתקע מסמר נוסף בארון המתים של האמון בינו ובין המטפל. אני לא מעוניינת כרגע בשיקוף של רגשותיי, באמפטיה או בהצעה לבחון את העניין בטיפול עצמו, אלא מבקשת לדעת (לאור הסיטואציה המתוארת לעיל ובלי לדון בסיבת הביטול שהיא, ככל הנראה, רצון לבחון את מידת האכפתיות של המטפל): האם המטופל הוא כמו אותה פרה חולה, המחכה לרפתן המסור שישאב עבורה מים מהנהר, או אולי הוא רק חתול רחוב, היודע שאינו יכול לסמוך על טוב ליבם המזדמן של אנשים, ועליו לדאוג בעצמו לארוחותיו? האם האחריות לקשר מונחת כולה על כתפי המטופל, או אולי מן הראוי שגם המטפל מצידו ייזום פעולה המוכיחה מעט אכפתיות? ובנימה אישית יותר - האם אתה נוהג לברר מה קורה עם מטופל שנעלם? אם כן, לאחר כמה זמן מיום העלמו? מודה לך מאד על תשובתך.

חתולת רחוב שלום, אני חושב שאת מתארת הרגשה קשה של אכזבה, אכזבה מכך שהמטפל שלך לא היה שם בשבילך, לא בא לחפש אחרייך במובן מסויים כשאת הסתתרת. למרות שנשמע שזהו הדבר שכל כך רצית ממנו - שיבוא שיראה שהוא שם לב שאת לא שם, שהוא מחזיק את הטיפול עבורך גם ברגעים הקשים. אמנם ביקשת שלא, ואני חושב גם שהמקום של זה בטיפול, אבל אני תוהה מה השתחזר שם בהתנהלות הזו מול המטפל. לשאלתך, אני חושב שקיימת אפשרות שלישית בנוסף לשתיים שהצעת. אני חושב שהאחריות לטיפול מוטלת על המטופ ועל המטפל במידה שווה, וזהו חלק מההסכם ביניהם -ששניהם מחוייבים לטיפול לא משנה מה קורה. אבל כמו כל דבר לא תמיד מצליחים לעמוד בהסכמים ואז צריך לדבר על זה, להבין מה קרה שם. שאלת מה אני הייתי עושה, אני חושב שזה תלוי במצב ובמקרה. בהחלט ייתכן והייתי מתעקש ומרים טלפון נוסף מנסה לדבר איתך. אבל זה תלוי גם בקשר הטיפולי שלכם עד כה, בהבנה ובהסכמים ביניכם. לסיום, אני חושב שהדבר הנכון עבורך הוא לחזור לטיפול לברר ולהבין מה קרה שם, כוחו של הטיפול בסופו של דבר הוא במילים, מעשים שלא מאפשרים את קיום המפגש מצד שני הצדדים פוגעים ביכולת זו וחבל, נשמע לי שיש לך עוד להפיק מהטיפול. דרור

.....אני חושבת : 1) זה מוזר ונדיר שמטפל לא מתקשר כשהמטופל שלו נעלם אולי קרה לו משהו ובגלל זה הוא לא מתקשר...תתקשרי תבררי מה הקטע עם האגו? 2) למה להעלם למה לא להודיע שאת עושה הפסקה או עוזבת זה גם לא ממש בסדר 3)מטפלים לא מוותרים על המטופלים שלהם ככה אולי קרה ביניכם יותר ממה שאת מספרת 5)תתקשרי ותגידי לו שנעלבת ותדברו מה זה גן ילדים? אחד מתעלם מהשני ומה הבעיה שלו למה הוא לא מתקשר כמה זמן את בטיפול אצלו? יומיים? 6)אם הוא היה נעלם לך איך את היית מרגישה בקיצור די עם השטויות האלה תתקשרי תצעקי עליו ותחזרי לטיפול!