בנוגע לסבתא

ברצוני לשאול שאלה בנוגע לסבתא שלי. אני לומדת פסיכולוגיה וזאת הסיבה שהתחלתי להתעניין בנושא ולתהות ולשאול את עצמי מס' שאלות לגביה וזאת הסיבה שאני פונה אלייכם. שאלתי היא: סבתי בגיל 65 התחילה להשתנות מבחינה התנהגותית. היא הפסיקה לעבוד ולכן כל היום היתה בבית ואז החל שינוי אצלה שהתבטא בכך שהיא הפסיקה לתפקד בבית. לא בשלה לא ניקתה, לא הךלכה לנכדים, לילדים, לקניות. כל היום היתה יושבת מעשנת חושבת ולא עושה הרבה. היתה יורדת לרחוב וילדים היו מתגרים בה והיא החלה להחזיר להם כמו ילדה קטנה. כאילו שהכירו אותה שהיא מתנהגת מוזר ועשו לה בכוונה והיא שיתפה איתם פעולה. לאחר שסבא שלי נפטר מצבה עוד יותר הדרדר. היא נפלה בבית שברה את האגן ומאז לא כמה יותר. 10 שנים שהיא היתה בכסא גלגלים לא רוצה ללכת או להשתקם. עם הזמן היא גם הפסיקה לדבר. כשהיינו מבקרים אותה בבית האבות היא לא הגיבה לנו, לא דברה, לא הפנתה מבט, לא התלןננה. פשוט התנתקה מהעולם ונראה שללא כל סיבה. מה יכולה להיות הסיבה לכך שבן אדם משנה את התנהגותו בכזו צורה? והאם זה תורשתי? אם כן אייך ניתן להמנע?

הדס שלום, קשה לראות אדם קרוב מאבד מכולותיו כך. את מקשרת בדברייך את ההדרדרות במצבה להפסקת העבודה שלה. ייתכן והתמונה שאת מתארת היא תמונה של דכאון חריף מתמשך שלא טופל. אם כי קיימות גם אפשרויות נוספות, ועל מנת לקבוע אבחנה מדוייקת יש להכיר אותה יותר מקרוב. האם את יודעת אם היא טופלה או אובחנה בעבר, לפני היציאה לפנסיה, או אחריה? כיצד מוגדר מצבה כיום מבחינה רפואית? אם זהו דכאון הקשור ליציאה לפנסיה, דכאון שהוחרף בהמשך הרי שזוהי תופעה מוכרת, אם כי כאן את מתארת הופעה קיצונית שלה. אך אם כאמור מדובר בבעיה אחרת, ייתכן ולגיל, ולתורשה יש משקל. אני מבין את החשש שלך, אבל גם אם יש מרכיב תורשתי, ובכלל לא בטוח שיש, עדיין מדובר ברגישות למצב מסויים, רגישות שאם מטופלת כהלכה יכולה להמנע. דרור