דוד היקר

דוד היקר, ראשית מאחלת לך ולמשפחתך חג שמח.(למען האמת איחלתי לך כבר אתמול-מצ"ב). רוצה להודות לך בשמי ואני מניחה בשם רבים מחברי הפורום על האוזן הקשבת ועל התשובות שרואים שהושקעה בהן מחשבה. אחרי שליאת עזבה היה לי מאוד קשה להיכנס לפורום ,זה הרגיש לא כאתמול שלשום, ומלי לא הצליחה להיכנס לנעליה הענקיות של ליאת. ואז התחלתי לקרוא אותך בהתחלה רק לקרוא ואח"כ ניסיתי קצת לכתוב ו...הינה אני כאן. אז שוב תודה על העזרה בשבוע שעבר עזרת לי מאוד.(אנחנו כרגע בטוב). כבר לא סמויה (: איריס. http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-6,m-Doctors,a-Forums.html#761861_761867

שלום איריס וחג שמח גם לך ראיתי את ברכת השנה הטובה, ששלחת עוד אתמול, אבל אני מודה שנחמד לקרוא שוב ברכה כזו והתייחסות מפרגנת ומחזקת. אני שמח שהחלטת להיכנס לפורום באופן מלא, בשמך האמיתי ועם סיפורך האישי. את בוודאי יודעת שלאחר אובדן לוקח זמן לחזור למקומות שהיו חלק מהחיים בעבר, והחזרה הזו, ההגחה לחיים, היא איטית ולעיתים חייבת להיעשות בשלבים. אז טוב שהגעת לשלב הזה פה ואני מאחל לך שנה מוצלחת ומאושרת ומקווה שפה, כמו במקומות אחרים בחייך, תמשיכי לעשות צעדים אמיצים ומשמעותיים. להתראות ושנה טובה דוד

הי דוד, על שני האובדנים הראשונים שקרו לפני כ-20 שנה עם רווח של שלוש שנים בניהם חשבתי שהתגברתי,אבל כשהגיע האובדן השלישי לפני כשנתיים וחצי במקביל לניתוח להצלת חיים שבעלי עבר(חודשיים לפני) זה כבר היה יותר מידיי בשבילי ואז גם התחלתי טיפול באובדן. שנה וחודשיים הייתי אצל פסיכולוג שהיה בערך בין גילי ולא הצליח להכיל אותי והטיפול הסתיים באי הבנה ודי בפיצוץ וכשהוא הבין אני כבר לא הייתי מוכנה לחזור. היום אני נמצאת כבר כשנה אצל פסיכולוגית מדהימה פגישות דו שבועיות שהחיסרון היחידי שלה הוא שהיא יוצאת הרבה לחופשות. באמת זכיתי בעניין המטפלת ,זאת פסיכולוגית מאוד ותיקה ומבוקשת שלא מקבלת מטופלים חדשים והיא קיבלה אותי לטיפול כי הבן שלה היה לקוח שלי וכשפגשתי אותה הייתי בעיצומו של פיצוץ עם הפסיכולוג הקודם והיא הבטיחה לי שכשאסיים לטפל בבן שלה בתור לקוח אז אני אוכל לעבור אליה.(אמנם הוא עדיין לקוח של האירגון בו אני עובדת וגם היא ,אבל הטיפול בהם כבר לא נעשה דרכי). האובדן האישי כ"כ שעברתי לפני כארבעה חודשים ריסק אותי. כשעוברים אובדן אחד החזרה לחיים היא קשה ,העניין הוא לחזור לחיים אחרי הרבה אובדנים שקרו תוך שלוש שנים זה לא קל. הפחד לאבד גדול ורמת הפגיעות גדלה,הרגשה שאתה לבד למרות שאתה מוקף במשפחה וחברים. וליאת היתה פה כשהתלבטתי אם לעזוב את הפסיכולוג הראשון וכשהתחלתי טיפול חדש, וכהפסיכולוגית שלי היתה בחופשה אחת מיני רבות וליאת ליוותה כל טראומה עם הרבה הבנה. אז אני יודעת שאתה לא ליאת (וטוב שכך כי אני מדמיינת אותך עם זקנקן),אבל ניתן לחוש את האמפתיה והחיוך וההבנה אפילו מרחוק. חג שמח,איריס.