מחשבות..

אני יושבת פה, ולצידי מונח סלט ריחני טעים ועסיסי אך אני, לא כל כך מצליחה באמת לאכול אותו.. יותר מידי מחשבות רצות לי בראש... כאלה שאני לא יודעת אפילו מהם.. מכניסה ביס ומרגישה חוסר מסוגלות ללעוס בנחת, ברגיעה.. להכיל בפשטות את האוכל.. כמו בזמן לחץ אבל אני לא בטוחה שאני לחוצה עכשיו.. אז מה אני אם כן?? אמורה להיות רעבה בשעה זאת, לאחר שלא אכלתי משעת בוקר מאוחרת.. עכשיו השעה ארבע ולא ברור לי אם אני רעבה.. כאן מדבר הבילבול וה – אין לי כל כך מילה בשביל זה.. אבל ה - - ריחוף העמוס אולי?? בכל אופן, הוא די משתלט עלי. מפריע לתפקוד שלי.. הכביסה הנקייה (!) יושבת בצד כבר כמה ימים ואני לא מסוגלת להושיב את עצמי אפילו לקפל.. ערב חג עכשיו.. 'חג' שני מילים כל כך קטנות אבל בעלות משמעות עמוסה כל כך.. אם לטוב, אם לרע... לא מצליחה בדיוק לאמר יותר מזה.. אחגוג יחד עם ההורים והם, חרדים.. אשמור פחות או יותר את החג בשביל לכבד אותם.. ומגיע להם הכבוד (או שלא?? הרמוניה של בילבול).. אני יודעתי שפרסתי לי מעין רשת של ביטחון כדי שלא אשתגע.. גם הרשת המאולצת מצליחה להראות בעיני מחוררת.. עשויה פרזיטית.. טוב לדעת שאת מה שאפשר לתפוס בו, תפסתי. וגם זה חשוב. הישרדותי משהו.. אז אני במלחמת הישרדות..? לשרוד את החיים זהו שלב חשוב מכיוון שניתן משם להתקדם לשלב הבא אחריו, שלב השחרור מההישרדות, שלב שבו אין צורך להרגיש שורדים.. שלב שבו פשוט מרגישים בסדר עם מה שיש, מרגישים שמה שעומד מולנו, ניתן לפתרון ואף אולי (בתקווה..) מתקדמים לשלב בו רצף השתלשלויות החיים אינם נראים כבעיה.. הם פשוט דרך.. שפוסעים בה ותוך כדי בוחנים את הסובב.. אולי.. נחמד לי לשקוע במחשבות כאלו.. הנה, בכתיבה פה, אני מצליחה איכשהו להוציא ממני צדדים אחרים.. וטוב שכך.. רק רוצה להצליח לה-י-ו-ת גם לאחר שאעזוב את המחשב.. יש לי הרבה עבודה בחוץ.. נפשית כפיזית.. ואין לי פוקוס בשביל זה.. לא עכשיו.. מתי כבר ימציאו מכשיר שיפעיל את הכל רובוטית..? כן, נראה לי שכבר המציאו הסינים משהו כזה.. במחשבה מחודשת, לא נראה לי שהייתי באמת רוצה את ה'חופש' הזה מהעבודה היומיומית.. נכון, בשלבים כאלו ואחרים, במיוחד נפשיים, כל שרוצים זה לא לעשות כלום.. או לפחות לא להצטרך לעשות כלום.. כי אין כח.. אבל בהסתכלות כוללת, כך נרקבים.. מכל חוסר מעש, חוסר חשק, אם זה נובע מדיכאון או כל סיבה אחרת (יש סיבות אחרות..??) אפשר להרקב.. ובהישרדות פועלים נגד הריקבון.. שם אני.. טוב לדעת שגם תוך כדי הריחוף, החוסר קירקוע אני פועלת.. לא מרגישה בדיוק כך בחוץ אבל אולי מבינה זאת עכשיו.. תוך כדי מחשבות ומילים.. תודה שאתם פה בשבילי.. אחרת, בטיסה הייתי עכשיו אולי נעלמת.. חברותי לנפש, לשיחות האמיתיות שמתנהלות פה, גם מעבר להיתכתבויות עצמן.. ולך דרור איש אשכולות, וגם לדוד יקיר ולמלי אמא אדמה (בילבי תרשי לי ל'גנוב' את הכינוי שנתת לה =0) בהחלט מתאים!! ) שתהיה שנה טובה, מתוקה, מבורכת, נעימה, מכילה, בריאה (נפשית.. כגופנית..) קבלה, סבלנות (פנימית בעיקר..) בת שחוק, שמחה, אהבה אהבה אהבה, חיבוקים ונישוקים, חיות, ריקודים, פיזוזים.. טוב אני נסחפת.. למה בעצם לא?? ממשיכה לברך: שתיהיה שנה בו נרגיש ביטחון להיות, לנשום, לשאוף לחלום.. שנה בו נרשה לעצמנו ולאחרים להביט אלינו פנימה בלי להיבהל ממה שזה לא יהיה.. שנה של הבנה.. הבנת עצמנו, הבנת האנשים הקרובים לנו.. הבנת האחר. הבנה ריגשית כמובן.. שנה של הצלחות, שנה של שלווה פנימית עצומה.. רגיעה.. מנוחה.. שנה של התפתחות ועשייה... רצון לעשייה.. אני יודעת שאולי זה ישמע אופטימי מידי אבל מילותי קיימות.. הרשו לי לא להתעלם מהם.. (בעצם הילדה שבי מבקשת ממני לא להתעלם מהם..) אני רוצה שיהיה טוב. באמת.. ברכותי חברים.. חיוך אמיתי, מרכין, מכבד, מברך.. שנה שמוגדרת באינדיבידואליות של כל אחד ואחת מאיתנו, כמ-ע-ו-ל-ה.. לפחות נרצה.. נדמיין.. אולי אז נקבל..?? יאלה, הכביסה מחכה לי.. =0) ~נילי~

נילי שלום, ראיתי את התליך שעברת בכתיבה, מבלבול רב, הרגשה ששום דבר לא מסתדר, הכל מלחיץ ואין חשק לכלום, למצב בו את יותר ויותר מצליחה לראות ולהראות גם דברים אחרים. צדדים אחרים בתוכך, ניתן לומר אופטימיים יותר. עצם היכולת לומר זאת אינה מובנת מאליה ואני שמח איתך על כך. אני שמח גם על כך שאת לא מוותרת ומאפשרת לילדה שבך לרצות לחגוג לשמוח ולאחל לאחרים זה לא פחות חשוב ולא פחות גורם להרגשה טובה מדברים אחרים. שנה טובה, דרור