הודעה אחרת

היי דרור, כמה הייתי רוצה לכתוב הודעה אחרת מזו, הודעה טובה כזאת, אופטימית, עם כוחות, ממשיכה את הקו הקודם החיובי... לא רוצה לכתוב את הדברים הבאים. לא יודעת עדיין אם להתעלם מהם, להיכנע להם, או לצאת למלחמה נגדם. כנראה עוד צומת, עוד צומת מבין הרבה צמתים שאצטרך לעבור בחיי. בסה"כ ניסיתי לתרגם את כל השינויים החיוביים הפנימיים שעברתי לשלב החשוב ביותר בחיי במציאות. הייתי בכזה היי, האמנתי בעצמי, חשבתי שאני מסוגלת, ו.. כבר בניסיון הראשון והקצר (ניסיון שתלוי באנשים אחרים) התרסקתי. ניסיתי למנוע את ההתרסקות כי ידעתי שהיא תהיה כואבת מדי, ניסיתי להתבסס על כל הטוב שהשגתי ולהאמין ולקוות, ניסיתי גם לתת לעצמי להרגיש לכאוב. אבל לצערי כלום לא עזר. זו פשוט התרסקות. כואב לי, קשה לי, והכי לבד לי. בהיגיון אני יודעת ששום דבר נורא לא קרה, אפשר להמשיך, יש לאן להמשיך, אבל הלב נשבר, ללב קשה להאמין שוב, לקוות. שוב פעם האוויר לא עובר בקלות, שוב פעם העיניים נסגרות ושוב פעם הלב כואב. שוב פעם צריכה להתחזק, לעבוד קשה כדי לעלות למעלה ורק לנשום, פשוט לנשום... איזו מן מלחמה זאת על אוויר לנשימה, האם זו בקשה כל כך גדולה מהיקום פשוט לנשום??? אין פה שאלה, רק שיתוף בתחושות. תודה על הקריאה. שירה.

שירה יקרה שולחת לך חיבוק ענקי ומקוה שאחרי ההתרסקות תגיע ההמראה. תאמיני בזה ובסוף זה יקרה ,החיים שלי מלאים אובדנים והתרסקויות ולהמראה אח"כ יש טעם טוב. לא הייתי מצליחה לעשות זאת בלעדיה. מאחלת לך שיפה ושונה תהה השנה אשר מתחילה לה מחר בערב. שנה טובה,כבר לא סמויה ,איריס.

היי איריס, מקבלת את חיבוקך בשמחה רבה. זה ה"ביחד" הכי קרוב שאני מרגישה בשבועיים האחרונים (לעומת תחושת ה"לבד") גם אם זה וירטואלי. המילה המראה עשתה לי משהו. תודה שהזכרת לי שיש המראה חדשה אחרי כל התרסקות. עכשיו אני ממש מחכה לה בכיליון עיניים... מאחלת גם לך שנה נפלאה, שנה של שפע, שנה של בריאות נפשית, שנה של אמונה, שנה של אושר... נהדר שחשפת את זהותך בפורום, זו ממש מתנה נהדרת עבורך ועבור חברי הפורום לקראת השנה החדשה. תהני!!! ו.. ראית את ההודעה ששלחתי לך שבוע שעבר. קצת שכחו אותי כאן בפורום (מוזר, נכון?!) ההודעה עלתה בעיכוב. (-: תודה רבה על תגובתך, הצלחת לרגש אותי. חג שמח, שירה.

שירה שלום, אני שומע את הכאב, את התסכול העמוק שלאחר ההרגשה הטובה שהייתה לך, שוב חווית הרגשה קשה של פגיעה. אני לא יודע מה בדיוק קרה, ואולי זה גם לא באמת חשוב כי כרגע את מרגישה שקשה לך להאמין שוב, לגייס את הכוחות להמשיך הלאה ולנסות שוב. עד כדי כך שאפילו הפעולה הבסיסית ביותר קשה לך -נשימה. למרות שאין כאן שאלה כדברייך, אני חושב שאסור לזלזל באומץ שלך לנסות, אסור לזלזל בכך שהעזת. וכמה שקשה אני חושב שגם אם כרגע את לא יכולה להרגיש את זה, בעזרת ליווי נכון ייתכן וגם הצעד הכואב הזה יהיה צעד ראשון מבין צעדים רבים שרובם יהיו פחות כואבים - צעד לכיוון היכולת להאמין. דרור