לדרור

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

28/09/2008 | 10:07 | מאת: א-x

בזמן האחרון מרגישה שהטיפול נעשה דרך הפורום. מרגישה קצת כמו יתומה בטיפול שבו נוצרה מתיחות שעוד לא התגברנו עליה ותחושת זרות. גם המרווחים שנוצרו לאחרונה בין הפגישות עקב ביטולים שלה, לא תורמים לשיקום הקשר... דרור, ברור לי שתשובתך תהיה שאני צריכה ללבן זאת איתה ואין לראות בפורום מסגרת טיפולית. זה לא פשוט גם כשכבר יש פגישה,כשיש לי בעיה לבטא עצמי ועד שמגיעה לעיקר, ה 50 דקות כבר הסתיימו להן. אולי תחושת הבדידות מתחזקת בגלל החגים והחורף האפור והקודר ... ובאופן אישי, לא נראה לי שהולך להיות לי יותר טוב , ככל שהזמן חולף ואף להיפך... גם אם אין לך מה להגיד , סתם רציתי לשתף.. תודה.

28/09/2008 | 21:18 | מאת: דרור שטרנברג

א-X שלום, אם אני מבין נכון את מרגישה שאת מתרחקת יותר ויותר בטיפול ושמסיבות שונות חיצוניות ופנימיות יש קושי לשוב ולהתקרב, תחושה שאת מתקשה לדבר, מתקשה ליצור מגע, "מתחממת" ועד שאת יכולה לדבר נגמר הזמן. במקביל את מתארת התקרבות לפורום, הרגשה שכאן הבית האמיתי שלך. אני מסכים עם דברייך שיש כאן משהו שצריך להבין אותו. אפשר גם כאן אבל נכון יותר בטיפול. חשוב להבין מה קשה בטיפול שקל כאן. מדוע כאן את מרגישה בבית ובטיפול יתומה. אלו שאלות חשובות שאפשר להעלות השערות רבות לגביהן אבל חשוב שאת תעשי את החיפוש הזה, ושוב עדיף בעזרת המטפלת. דרור

29/09/2008 | 11:33 | מאת: א-x

רק להסביר שההתרחקות היא הדדית. ואולי יישמע קצת מצחיק, אבל "היא התחילה" .. חושבת שהמטפל יותר מכתיב את טיב הקשר והגבולות. וכאן נעשה בהם שינוי כי כנראה היה לה קשה להכיל אותי. ברור לי שבקשרים בכלל, בהתחלה יש יותר התלהבות והערכה כלפיי ואח"כ אכזבה. גם כי מתחברים אולי לחוסר ההערכה ולדחיה העצמית שלי וכך קרה גם איתה. בנוסף הודתה שאינה סומכת על השיפוט שלי כי לדעתה אני צובעת את הדברים בשחור יותר ממה שהם באמת. וגם אם לעיתים זה כך, הרי כך אני רואה את הדברים! וזה מכניס אותי למשברים אמיתיים, אבל היא לא נמצאת שם בשבילי, כי הרי לא מאמינה לי! (וזה הגיע למצב שכל כך סבלתי שחשבתי איך לסיים הכל, אבל בסוף ביקשתי עזרה מקצועית ממישהו אחר). מה שנראה ששונה בפורום, שאם מרגישה שאני נמאסת, תמיד יכולה להיעלם. או לשנות את שם הזיהוי שלי כדי שיתייחסו אלי כל פעם מחדש כאל אדם אחר,בלי דעות קדומות אבל ברור גם שרף הציפיות כאן הוא שונה. בגדול - מרגישה די לבד בעולם (ועוד יותר "בתקופה המשפחתית" הזאת) ולכן אתה דרור, יחד עם דוד ומלי מהווים בשבילי נקודות אור בקצה המנהרה הכל כך חשוכה.. וזו הזדמנות לומר לכם תודה ושנה טובה ומבורכת בכל הטוב שיש וכן לכל חברי/ות הפורום

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית