שאלה

שלום, לפעמים אני משקרת בטיפול. כלומר אני מציגה לה דברים אחרת מאיך הם נראים. למשל כשהיא שואלת אותי איך היה אחרי פגישה קשה, אני אומרת לה שלא הצלחתי לתפקד באותו יום, או שהתעצבנתי... אבל בפועל אני יכולה לעשות נתק מושלם בין שני העולמות. למה אני רוצה שהיא תרחם עלי? שתרגי שאותי? אני לא מבינה את הצורך הזה?

שלום שירה. אני חושבת שכמו כל שקר (ואני לא בטוחה שאני אוהבת את המילה הזו בהקשר שלך...), גם כאן השקר כנראה משרת איזה צורך שלך, שקשה להביא לידי ביטוי. את משקרת שקשה לך מדי, וכנראה זוכה כך לאמפתיה, דאגה, עניין, סוג של "ליטוף" או מגע שכנראה מאוד נדרש לך. אני חושבת שאולי קשה לך לבקש זאת ישירות, או להודות בצורך הזה, ולכן יש לך דרכים עקיפות לזכות בו. ייתכן, אולי, שבעברך, רצון כזה היה מזכה אותך בבוז, בדחייה, בלגלוג, בריחוק... וכיום למדת לא לבקש וכמעט "לא להצטרך", אבל השקר עוזר לך למלא את אותו בור... ומחשבה על הניתוק שכתבת עליו - כתבת שדווקא את מתנתקת ושלא קשה לך, ובעיני ניתוק הוא תוצאת של חרדה, כאב, קושי. נדמה לי שאולי אם לא היית מתנתקת היית מרגישה את כל הדברים שלגביהם את "משקרת". במובן הזה אני לא כ"כ בטוחה שאת משקרת, ויכולה לחשוב על כך שאולי את, מול המטפלת, מביאה קול פחות חסום והגנתי, יותר חשוף, שמספר את הפחדים והכאב שהיית חשה, ושהניתוק מגן עלייך מפניהם. ולבסוף, נראה לי מאוד משמעותי לספר על כך למטפלת שלך. נדמה לי שיחד תוכלו להבין את זה יותר, ולחבר את זה לדברים שקרו לך בעבר, ושכנראה גם מלווים אותך בהווה. בהצלחה, מלי.