:(:

היי מלי, בהמלצתך, פירגנתי לעצמי כל השבוע את זה שריגשתי אותך שבוע שעבר וזה היה נעים :). מודה לך על זה. אני מוקפת עכשיו בהרבה צלילים, טעמים, ריחות ומראות יפים וטובים. ובכל זאת משהו בי, "הנוסע השמיני" שבתוכי, דואג להזרים את המינון הקבוע של ארס והרס. כל כך לא מתחשב מצידו. בבקשה תגידי לו שיפסיק... . כבר עייפתי ולא יכולה איתו/לו יותר. עשית קורס "גירוש שדים למתקדמים" במסגרת לימודי הפסיכולוגיה? אם כן. תוכלי לתת לי כמה טיפים...? . ס.מ. (מפוצלת מתמיד)

שלום סולם מינורי. טוב, אז קורס בגירוש שדים לא לקחתי, אבל מוכנה לנסות ולהלחם... מצטרפת? האמת, נשמע לי שאת כבר עמוק במלחמה. נדמה לי שלא ניתן היה לצפות שהשדים הללו פשוט יפרשו בנימוס. ברור שנדרש כאן מאבק ארוך, עיקש, איטי... נדמה לי שבשלב הראשון, היכולת שלך לתת מקום לעוד דברים - נעימים, מרגיעים, משמחים, היא הישג גדול. העובדה שעדין ברקע רוקדים השדים והמפלצות היא עובדה שכרגע אולי כדאי להשלים איתה, מתוך אמונה (שלי, מקווה שגם שלך) שאת מתאמנת עכשיו בלהרגיש, להתנסות ולחוות משהו אחר. ולעמים השדים ינצחו, ולפעמים המנגינות, אבל נדמה לי שזו מלחמה שווה... תחזיקי מעמד, וכמובן תחזירי "פייט"... מלי.