פחד מטיפול ובתוך הטיפול

שלום לך, יש לי שאלה ואשמח אם תעזרי לי. אחרי 3 שנים בטיפול, פתאום אני מפחדת מהפגישה. יש לי שלשולים לפהי הפגישה, בחילה וכאב בטן שהופיעו בפעם הראשונה כשדיברתי על התעעלות- ועכשיו הם חוזרים בכל פעם שאני נכנסת לחדר. אני עצבנית שם, והרבה פעמים שברתי דברים שהיו לידי סתם על השולחן ושברתי כשסתם שיחקתי בהם. (וששברתי הייתי מתפרצת לגמרי ולא מצליחה לשמור על האיפוק- שלרוב מתבטא בעצבנות יתר, ושתיקה לאורך השיחה). ניסיתי חופש, מרחק, הפסקה, יותר פגישות. שום דבר לא עוזר. אני מתה מפחד (והוא בלתי מוסבר) שם. תודה לך

שלום שוש. חרדה היא כמו כאב בגוף - דרכה של הנפש לאותת שקורה משהו מסוכן, שהאזור פגוע ופגיע, רגיש, פצוע. החרדה הזו מספרת שקורה משהו בטיפול, וגם אם כעת עוד קשה להבין מהו בדיוק, הרי שהוא כנראה חשוב ומשמעותי. ייתכן שאת מתקרבת לתכנים שהיו עד כה חבויים ומעורפלים, ייתכן שהקשר הטיפולי הופך לאינטימי, והקרבה הזו מעוררת בהלה, ייתכן שהיו דברים אחרים בטיפול ש"הפעילו את האזעקות". מה שבעיני חשוב כעת היא דווקא לא להתייחס לחרדה כאל מטרד, שכל המטרה היא שתחלוף מהר, אלא דווקא כאיתות שמולו יש להעצר, להשתהות, להבין, להתעקש. נדמה לי שהיכולת שלך לא לברוח הפעם ממקום שבעבר כנראה נכווית בו, היא משמעותית ביותר. אני מקווה שאת משתפת את המטפלת שלך בתחושות הללו, ומצליחה יחד איתה לחפש להן משמעות, ולתת להן "להיות" מבלי לגרש או להתעלם מהן. בהצלחה, מלי.