עצוב

יומיים מוזרים בפורום...דוד הפסיק לענות משום מה על שאלות ההמשך, אחרי זו של יאושית ( רק יום לפני כן הוא ענה אפילו על אלו של דרור ), ואלו הודעות שהגיעו בזמן המשמרת שלו..אני מקווה שהכל בסדר אצלו, אבל אשאל כבר ביום שלישי.., והיום..שקט פה. קצת עצוב לי לראות את ההודעה שלי מיותמת ככה, לפחות זו ההרגשה, כי למרות שלא הייתה בה שום שאלה, בדרך כלל דוד מגיב. את האמת ככל שמתקרב סוף השבוע והחג, אני עצובה יותר ולבד יותר, ונאחזת בכל דבר שיש לי, אפילו הפורום. הייתי רוצה שיהיה לי חג שמח, כמו אלו שהיו אצלנו כשהייתי קטנה, כשכל המשפחה משני הצדדים הייתה מגיעה, והייתה את ההתארגנות וההכנות של המשפחה לפני שכולם מגיעים, זה היה משהו מאוד שלם שנופץ לחלוטין. הם לא אוהבים אותי, הם הבהירו את זה במילים האלו יותר מפעם אחת..קשה לאהוב אותי, אני בעייתית..אני יודעת שאני לא בעייתית, אבל חסרה לי תחושת הביחד מאוד. רגישה לכל דבר ולכל אחד בזמן האחרון וזה רק גורם לי להיסגר בתוך הקונכייה שלי ובבית שלי, ושונאת את התקופות האלה שמתרחקת מכולם ושכחת מהעולם, חוץ מהדברים ההכרחיים - עבודה. עצוב לי.

שלום לאופיר. כמה הכותרת שנתת הולמת את התוכן של הכתיבה שלך. אני שומעת את העצב, מרגישה את הכאב שבדחייה, באכזבה, בלבד. אני חושבת שבחגים יש הרבה פעמים "חשבון נפש" או כמו שביני לבין עצמי אני קוראת לזה "ספירת מלאי" - מה יש לנו ומה אין לנו, מה השגנו ומה לא, מי אוהב אותנו ומי לא... אני שומעת ממך כמה "איקסים" יש ברשימה הזו, כמה משבצות לא ממומשות. אבל אני רוצה לנסות לחשוב איתך האם יש משהו שכן התממש לך השנה, משהו שכן התקדם, הרגיש (או מרגיש) אחרת... ובכלל - מה היית מאחלת לעצמך לשנה החדשה, מה היית מבקשת? ולגבי הקונכיה שלך - אני בטוחה שהיית רוצה עכשיו להיות מוקפת, חלק ממשפחה שלמה ומאושרת. אני חושבת שבפרידה ובויתור על כך יש כ"כ הרבה כאב וכעס... ובכל זאת, נדמה לי שגם קונכיה יכולה להיות מקום נעים, ושאולי תוכלי להשתמש בעבר כזכרון נעים אבל כזה ששיך (בינתיים) לעבר, ולחשוב מה אולי יכול לעזוור לך להרגיש יותר טוב כעת, היום. נדמה לי שמגיע לך מקום רך, מחבק, מנחם, בטוח, גם אם זה בבית שלך, עם עצמך, בלי המשפחה. האם תוכלי להרגיש פחות לבד כשיש לך אותך? בהצלחה, מלי.

לבד בערב חג בדירה הריקה שלי בתל אביב עם טייק אווט..לא, לא נראה לי שאצליח להרגיש לא לבד, גם אם אנסה..תודה בכל מקרה, אבל אני מקרה אבוד, אני יודעת שאי אפשר להתקרב אליי באמת כי יש בי משהו פגום ורע..ביחוד עם נשים, גם בזמנו כשהיו כאן מנהלות אחרות של הפורום וגם המשתתפות האחרות, יכולה להרגיש את הטון האחר מ"נילי היקרה" או כל אחת אחרת..אף פעם לא מצליחה ליצור את האינטימיות הזו, אני זוכרת כשליאת עזבה כמה הבנתי שאני לא חלק מה"בית" הזה, ואת האמת גם לא משום בית אחר, ואף פעם לא מצליחה להיות באמת..כנראה גם לא רוצה ממש, טוב לי בשוליים, אבל כמו פעם קודמת אני יודעת לזהות מתי אני מחליקה גם משם. אין לי כוח יותר, ורוצה לשים לזה קץ.כל כך עייפה ברמות שאין לי כוח לזוז. בבקשה בבקשה אל תעלי את ההודעה הזו. רק רוצה לישון, אין לי כוח יותר.רוצה שזה ייגמר.