דחיה

שלום מלי, מרגישה שהתמכרתי לפורום הזה. כי יש לי דחף לכתוב ואפילו לא יודעת על מה.. תשובתך בנוגע לגבולות עזרה לי, כי הבנתי שאולי הגבולות נועדו לטובתי גם אם מגבילים ונוקשים ולא כי אין בינינו "כימיה" ושסתם לא אוהבת אותי - אבל עדיין מרגישה צורך לבדוק את הסבלנות שלה ועד כמה מוכנה להכיל אותי. נכון שהדחייה היא גם פנימית ואולי מצפה שהיא תקבל אותי בעוד אני לא מקבלת את עצמי.. קשה לי לבטוח ופוחדת להתאכזב, כי כבר היו אירועים של התעלמות ודחיה מצידה ואי עמידה בהבטחות ללוות אותי "באש ובמים". כאילו אם אבטח והיא תדחה ותגרש , הפגיעה תהיה יותר קשה. וכל דחיה כזאת אני מאבדת את החשק לחיות.. מלי, רציתי לומר לך תודה אבל נסחפתי. אולי כי בכל זאת מקוה שכשלא מכירים אותי ואני וירטואלית אז יותר קל להכיל אותי....??

שלום X. אני שמחה לשמוע שיכולת להעזר בהתכתבות בינינו משבוע שעבר. כשקראתי את מה שכתבת חשבתי לעצמי שהדרך היחידה להרגיש שיש גבולות, שיש מישהו מסביב ששומר ומגונן עלינו היא בעצם להתנגש בגבולו שוב ושוב, להרגיש שוב ושוב שיש שם משהו שעוצר, שיש דפנות, קירות, ולא חלל אינסופי. אני חושבת שקשרים מזמינים אותנו לבדוק ולאתגר את הגבולות שוב ושוב ושוב. רק אחרי שניווכח שהם יציבים, עמידים, ברורים, רק אז נרגיש מוגנים. מה שאני מנסה להגיד הוא שבעיני למאבקים עם המטפלת יש ערך ומשמעות, כיוון שהם עוזרים לך פעם אחר פעם, להכיר בקיומם של הגבולות ביניכן ולהפנים אותם. שוב ושוב את מבינה שיש שם מישהי חזקה, עמידה, החלטית, ששומרת עלייך ועל עצמה, ובמקום כזה ניתן להרגיש בטוח ומוגן. ועוד מחשבה קטנה לגבי "באש ובמיים" - נראה לי שזה מושג מאוד שגור ומוכר, ובכל זאת, אני רוצה להציע לך "לפרק" אותו קצת, ולחשוב לעומק על המשמעויות שלו, בכלל ועבורך. באש ובמיים נשמע כמו משהו טוטאלי, תמידי. בכל מקום, זמן ומצב מישהו לצידך. האם יש דבר כזה? האם קיים איפשהו קשר כזה? האם את היית יכולה לספק הבטחה כזו למישהו אחר? אני חושבת שקשר משמעותי הוא כזה שיש בו נכונות לקרבה, הכלה, עזרה, אבל גם קבלה של המוגבלות של הקשר, החלקיות שבו, האכזבות והפגיעות שהוא מביא עימו. ואת כל זה, אני מקווה, תצליחי לבנות בטיפול שלך. בהצלחה, מלי.