פחד

דוד שלום , רציתי לדעת אם יש לך רעיון איך משיגים אומץ ? , אני בטיפול פסיכודינמי כבר מעל שנה וחצי שנה , שהתחלתי את הטיפול המון דברים מאוד הלחיצו אותי , אפילו דברים מאוד פשוטים (זאת לא הסיבה היחידה שבגללה החלטתי ללכת לטיפול ) . היום אני הרבה יותר לחוצה ומפוחדת מהמון דברים גם שאני מודעת שלכך שאין לי שום סיבה כל כך לפחד ולהילחץ(אפילו שכבר התמודדתי איתם בעבר- מלחיצים באותה מידה ) . אני לא כועסת על הפסיכולוגית שלי (אפילו מאוד אוהבת אותה ) , אבל אני לא מרגישה שהתהליך הטיפולי הזה משפיע עלי לטובה , דברים נראים לי מסובכים יותר . יש לך רעיון איך מפסיקים לפחד כל כך לחיות ? (ולא אני לא מעוניינת בטיפול תרופתי :))

שלון למישהי אני קורא את ההודעה שלך ולא יכול להתאפק מלחשוב על המסע לקוסם מארץ עוץ. ועד כמה החיפוש אחר האומץ הוא מסובך ומפרך ומאיים, ומוביל בסוף ל.. אני באמת שלא רוצה להרוס את סוף הסיפור. וגם, האמת היא שאני לא באמת יודע איך להשיג אומץ. נראה לי שהדרך היחידה שלך למצוא את הפתרון הוא להמשיך לחפש אותו בעצמך. וטיפול דווקא נשמע לי כמו המקום מתאים למסע שכזה. אז.. להמשיך בינתיים? ותנסי לברר עם המטפלת שלך, שאני מבין שיש לך איתה קשר טוב ואמיתי, על מה קורה בטיפול, מה קורה עם הפחדים ומה מוביל אותכן כרגע דווקא בכיוון אליו אינך מעוניינת ללכת. להתראות דוד

אני כל הזמן אומרת לה מה אני חושבת ומרגישה ביחס לעולם ולטיפול . (אבל לא מסוגלת לדבר איתה על דברים אחרים - כן כנראה גם מזה אני מפחדת ) אבל רק מפחיד לי יותר . מקווה שבניגוד לדורותי וחבריה אני לא אגלה בסוף שזה בכלל לא קוסם אמיתי . אני באמת לא מצליחה להבין מתי ואיך הטיפול גורם לשינוי (חיובי ) . סתם תחושה כזאת שאני כל הזמן מחכה למשהו שצריך לקרות , וכל שבוע התחושה שזה לא היום כנראה בפעם הבאה ... בכל מקרה אם תפגוש את הדחליל תמסור לו שאני מוכנה לתרום לו "מוח" (לחשוב פחות נשמע לי תענוג אמיתי :)