משבר בטיפול

שלום , יש לי שאלה לגבי הטיפול שלי. אני בטיפול כבר שנתיים וחצי. לא מדברת הרבה, הרבה התהגדות ושקט בפגישות למרות שאני מודעת לזה, שזה גורם לי לתקיעות בחיים ובטיפול. אבל לא מצליחה עדיין להפתח יותר. פעם אחת, דיברתי בגלוי עד כמה הדברים קשים לי ביומיום, ושאין לי כוח לכלום, אז המטפלת נבהלה ו"איימה" להודיע למשפחה אם אני לא מתחייבת בפניה שאני לא עושה לעצמ ימשהו רע. מאז אותו יום, משהו נשבר בקשר שלנו. אני מפחדת כבר לשתף אותה ברגשות שלי, כי אני חוששת שהיא תסביר ותנתח את זה באופן שונהממה שהתכוונתי ואז תודיע למשפחה. ומאז אותו יום (3 חודשים) עדיין לא חזרתי לשגרה של הטיפול (אני מבטלת הרבה מאז). איך אני חוזרת לבטוח בה? אני לא מצליחה למרות שאני כן מתגעגת למישהו שיקשיב לי.

שלום שני אנ מבין את מה שאת אומרת ובהחלט נשמע שהמצב כרגע גורם לך לתסכול. האמת, נשמע שיש בינך לבין המטפלת אולי משבר אמון, ואולי הוא נכון לשני הצדדים. מה הכוונה? לאחר תקופה את דיברת בגלוי על משהו אמיתי מעולמך, והמטפלת, בתגובה, אמרה לך גם אמת משלה (שהייתה נכונה לאותו רגע, או בכלל), האמת בנוגע לצעדים בהם תנקוט אם תרגיש שעליה לשמור עליך, או האמת בנוגע לדאגה שלה לגבי מצבך ככלל. והנה, דווקא לאחר חילופי הדברים הגלויים האלה, נקלעתן למשבר. נדמה לי שעל מנת לחזור לאותו זמן של גילוי לב דווקא, של דיבור אמיתי מבעד ומעבר לקושי ולמחסומים, ראשית עליך לחזור לאותה נקודה של שבר, לאותה נקודה של משבר באמון, ולהסביר לה כיצד את מרגישה מאז וכיצד זה משפיע על התנהגותך. ואולי, מתוך החזרה לאותו רגע, שצופן בתוכו משבר והזדמנות יחדיו, תוכלי לנצל דווקא את הקושי לטובתך ולראות כיצד את מצליחה להעמיק את הקשר והדיבור האמיתי דווקא, ומנצלת זאת לתועלתך, בטיפול ובחיים. בהצלחה דוד

שני... זה אולי קצת מטופש, אבל כשראיתי את הכותרת שבחרת (משבר בטיפול), ישר חשבתי לעצמי - הנה משהו שאני מבינה היטב! לפעמים נראה לי, שאם היתה תחרות היינו (המטפלת ואני) לוקחות מקום ראשון בעיניים עצומות ובידיים קשורות... בלי להתאמץ בכלל... אין משבר שלא עברתי בטיפול הזה שלי אצלה/איתה... חשוב להבין, לצורך העניין, שאני אצלה כבר 9 וחצי שנים. ונדמה, שמפעם לפעם המשברים משתכללים... כאילו, למה לחזור על מה שהיה? זה משעמם... אפשר לחדש, לא? ולמה ההקדמה הזו? הנה - אני מגיעה לעניין... כל מה שרציתי לומר באמצעות ההקדמה זה, שגם אחרי משבר - ואולי בזכותו דווקא - אפשר להתקדם הלאה. ברור שהמשמעות היא, כמו שדוד כתב לך, שצריך לדבר על זה, על המשבר עצמו, על הנקודה הספציפית במקום ובזמן שבה חל המשבר... זה לא קל, אני יודעת... דווקא כשהאמון רעוע כל-כך, אבל זו הזדמנות טובה לשקם אותו... ומה שאת עושה מאז - מבטלת פגישות, למשל - זה לקחת את הדברים אל מחוץ הטיפול במקום להביא אותם אליו... ככה לא תצליחי לחזור ולבטוח בה... הצעד הראשון - להחזיר את עצמך לטיפול הוא הצעד הקשה (וכן, גם אחרי 9 וחצי שנים זה עדיין קשה לפעמים)... אחרי כן, בהדרגה זה יחזור להיות בסדר... תבטחי בעצמך קודם כל, תני לעצמך הזדמנות לתת לה הזמדנות...