מקום

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

23/09/2008 | 16:57 | מאת: ת.

בימי מבואה ולאורה של שנה בדרך כלל נוכחת בשתיקה, לעיתים, מעט מגיבה. מבקשת להודות לבאי האכסניה על יצירת מקום של נתינה. נתינת אפשרות להזדהות עם עומקו של הכאב. נתינה שמעוררת תובנות, תחושות שמהווה חלון להתבוננות פנימה. מקום של מפגש מעורר התפעלות, עם אמפטיה וחמלה. לך דוד, לך דרור ולך מלי, (בתקווה שהקול יגיע אל כולכם) על בחירתכם להיות נוכחים פה, לשאת בעולו של המקום, לשאת עמכם ביומיום, לאורך פיסת זמן זו שבחייכם מנפש כל חי. על נגיעה, כל אחד בשפתו הייחודית, בבדידות הקיומית התהומית, על הפוגות מכאב. תודה ושנה מיטיבה. תמר

23/09/2008 | 19:28 | מאת: דוד ג'קסון

שלום תמר לפני כמה ימים קראתי פה על ימים ספרותיים יותר בפורום. בעיני, מה שאת מביאה הוא בהחלט גם ספרותי, מעבר לכך שהוא מרגש, אמיתי ונוגע. תודה על המילים היפות, שאני בטוח שייגעו ויגיעו לעוד רבים אחרים מיושבי הפורום, ביניהם גם המנהלים. מעבר לכל, אני חושב שאת מביאה כאן את הקול הייחודי שלך, קול שטוב לשמוע ושאני מזמין אותך להמשיך ולהשמיע אותו פה, בכל זמן המתאים לך. שנה טובה דוד

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית