דרור..

כואב לי ככ. והמילים מתבלבלות.. קופצות בתוכי ..משתוללות אבל בעצם .. אני לא מצליחה להוציא ..לשתף..להגיד .. דייי .. לא יודעת בכלל איך לפתוח את הדברים . כואב לי . רק הרגשת חנק וכאב. כאילו ומישהו לקח את המפתח של הסודות שבתוכי וזרק לים .. וזהו.. הכל נעול איתי. בתוכי. אני כלואה בעצמי. מרגישה ככ לבד. גם כשיש סביבי המון אנשים. רע לי . ובטח אין אפילו מה לומר. אני מאוסה לעצמי , נמאס לי .. אז בטח גם כבר כאן..נמאס לאחרים ממני... הצילו.. מישהו שומע? או שזו רק אני ששומעת את עצמי כהד.. סליחה.שרית

שרית שלום, את מבטאת בדברים שלך תחושה של קושי רב לדבר. קושי לבטא את מה שאת מרגישה מבפנים עד שכשאת כותבת את תוהה האם זה בכלל נשמע, האם ניתן לשמוע אותך שוב. אני שומע גם בדברים שלך את התחושה שנמאס לך מעצמך, ואלי לכן גם את הכאב הרב כל כך כאשר משאירים אותך לבד עם עצמך או כשאת עושה זאת לעצמך. ההרגשה הברורה במצב כזה היא שאם לך נמאס מעצמך בוודאי גם לאחרים, אבל חשבתי שאולי דווקא ההרגשה הזו, שבוודאי גם לאחרים נמאס יכולה להקשות עלייך לקבל התקרבות של אחרים - זה פשוט לא נראה לך אמין שלמרות הכל ירצו להיות בסביבתך. לסיום חשבתי איך הדברים שלך שאת לא נשמעת קשורים גם לכך שלפחות במשמרת שלי לא כתבת כבר זמן רב. ובכל מקרה טוב לשמוע אותך שוב. דרור

שרית... מבט רך.. עיניים דומעות.. מנסות ללקט את הכאב שאין לו גבולות.. כאב שאין לו אלוהים.. ליטוף.. חמלה.. ממני.. ~נילי~

דרור היקר.. הרבה אמת נמצאת בדברייך.. הצלחת לקרוא אותי גם בשתיקה.. הצועקת..?! הצלחת לשמוע אותי בכלל .? אפשר לשמוע אותי ?. מדהים... אני אחשוב על מה שכתבת בשורה האחרונה .. באמת שהרגשת גם פה .. שנמנעתי "בכח" מלהשמיע את הקול שלי מולך .. שמחה .. שאתה פה.. מרגיש לרגע אפילו קרוב במילים ומבין.. ((תודה ..))) מחבקת.מכל הלב שרית

שריתי אין לי ממש מילים ולא תמיד צריך או אפשר, אני פשוט אשב כאן לצידך לרגע ואשמע את השקט הצועק שלך. אני מכירה את האין מילים הזה, את הווליום המחריש אוזניים שבפנים, עד שתוהים איך שקט מסביב. אלוהים כמה שזה כואב וכמה כשאין מילים קשה לתקשר כי עדיין בני אדם מתקשרים וורבאלית. יחד עם זאת זכור לי המטפל שלך, שמכיר אותך בכמה שפות, עם מילים או בלי, בשקט או בצעקה, נוכחת או נעדרת. אולי יש עוד כמה מקומות כאלה, כמו פה למשל - עד כי הצעקה והכאב שלך נגעו לי בשכבת העור העוטפת את העצם. אני עדיין פה לצידך בשקט הכואב הזה. איתך <>

מרגש עד דמעות.. נכנסתי לכאן היום מספר פעמיים , רציתי לכתוב .. עדיין לא הצלחתי .. הבטתי במילים .שכתב דרור , שאת ונילי .. באמת שוניסיתי לשאוב כח..ואומץ להמשיך.. אבל קשה לי היום.. יום קשה מידיי. זרוקה על המיטה .. כמעט ולא מתפקדת. פשוט קשה .. תודה שאת פה .. עם או בלי מילים.. הנוכחות מיטיבה .