"והולך ומסתבך ומסתבך והולך..."

הי מלי וערב טוב, קצת בבושה... מתחבטת בשאלה בנוגע למשהו שראיתי כאן וקשור לפורום. אפשר? ואם אפשר בעדינות... אין לי כל-כך מעטפת... טוב? וסליחה... רק רוצה לציין שבכל מקרה, המחשבות שמתעוררות בי בנוגע לחוויות ורגשות שעולים גם מתוך הפורום מגיעים לשיחות שלי, ושם, כדרכם של טיפולים, מקבלים משהו שמנסה לדייק יותר ולהתאים לי אישית, ובכל זאת, אם יש משהו שאפשר לומר בהקשר הפורום - אשמח לשמוע. מן שאלה של הפרדות וגבולות וצמתים ובחירות ומלכודות... נניח שאנו נמצאים קרוב לגבול בין משמרות של מנהלים. מהעבר השני, כלומר, אחרי שכבר התחלף זמן המשמרת. שואל שנענה, חזר בשאלת המשך על עץ של משמרת קודמת. בדבריו הוא פנה שוב, בציון מפורש של השם, למנהל שהשיב לו. נניח מנהל א'. לפי הנהלים החדשים יחסית, מנהל ב' מעלה את ההודעה במשמרת הבאה. עכשיו. אי אפשר לדעת אם השואל בפנייתו מעוניין בתשובה אך ורק ממנהל א', כי נוצרה ביניהם איזו אינטראקציה / דינאמיקה וכו' וכל התערבות לא תהא הכי, או, לחלופין, שלא אכפת לו לשואל, ומה שחשוב לו זה לקבל תשובה מאיש מקצוע כלשהו. אי אפשר לדעת, אבל לפעמים יש תחושת בטן (שכמובן צריך להשאיר מקום לספק ולהיזהר) שהשואל הוא מישהו מזדמן שנגיד לא מכיר את עניין המשמרות, או, להיפך, דווקא לכיוון השני שהצעתי. ולא שכחתי ש... ייתכן מצב של גם וגם. שני קולות שם בפנים. לפעמים בוחרים / מתפתים להגיב להודעת המשך, למרות שלכאורה הופנתה למנהל אחר, בד בבד מציינים שאם בכל זאת השואל מעוניין לקבל תשובה מהמנהל הראשון, שיחזור וישאל כעבור שבוע. לפעמים במקביל גם מסבירים את פשר ההתערבות. לפעמים בוחרים לא להתערב בכלל, ולהפנות את השואל להמשך מול המנהל הקודם. בנוסף, כמו שנראה לי שבחרת להשיב היום באחת ההודעות, מציעים את האפשרות לקבל מענה ממי שכאן עכשיו. בעיניי זו נראית דרך להקפיד ולשמור על "אני" מול "הוא/היא", "שלי" ו"שלו/שלה", הפרדות וכד'. חשבתי על כך שבפורום וירטואלי זה חשוב פי כמה. דבר, שעבורי, בעולם הממשי מורכב וכואב ומסובך... בקיצור, צריך לבחור משהו לנקוט בו, ולי אין מושג איך מנסים לפתור, ועוד יותר כאשר מדובר במקום וירטואלי, שבו הגבולות מטשטשים בקלות יחסית. ... אפשר לדמות אותי לאותו החמור מהמשל, חמור עם קונפליקטים, שלא ידע אם לאכול מהחציר או מהתבן (או מה שלא יהיה) ובסוף מת... ומה הדילמה שלי בפנים? אם, למשל, הייתי השואל ולא היה חשוב לי מי יענה והייתי מקבלת תשובה ששולחת אותי לשבוע הבא ומציעה לי לחזור ולשאול, או שמציעה לי לבקש שוב מהמנהל הנוכחי, קרוב לוודאי שבמצבי חרדה הייתי מוותרת על הכל, מבטלת וזורקת לכל הרוחות וחושבת לי למה לסבך לעזאזל, למה לא לבחור לענות? למה לדרוש עוד שלב? מה, לא מבינים?כמובן, אי אפשר להיכנס לראש שלי לדעת את זה... וכנראה שגם אני מתבלגנת לי עם הגישה אל עצמי... מצד שני, אם, למשל, היה באמת נוצר דיבור ספציפי שקשור רק לאותו מנהל ובטעות או סיבה הגיונית אחרת (או לא...) היה נחצה גבול השעה, וכן הייתה התערבות של אחר, גם הייתי בועטת. "זה לא עסק שלך"... "רק אותו כאן ועכשיו..." :-) { ככל הזכור לי, לא קרה לי באמת מול הפורום זה או זה, אלו אופציות מחשבתית בלבד } אחזור. אם כן, בכל מצב שבו קולעים לכיוון ההפוך למה שידעתי באותו רגע, זה היה מרגיז. והאמת שתמיד הפוך, כי שני הקולות בפנים, גם אם רק אחד מהם על פני השטח, השני מתחבא בעומק, וכל מה שלא יהיה, יהיה מנוגד לאחד מהקולות. אז למה מרגיז? כי זה מדגיש שיש שם מישהו זולתי. כעס ילדי על אין שליטה ותסכול. הבעיה שאצלי זה הופך להיות הרסני... בקיצור, בסוף צריך להחליט... אז מה עושים? פשוט בוחרים באומץ ורואים מה קורה בלי לחשוב על זה מיליון שנה, אולי בהתבסס על ניסיון, אבל לא לחפור יותר מידי, מתוך מחשבה שבעצם מה שקורה הוא לא באמת כזה נורא והרה אסון, וגם אם קצת כן... אפשר לתקן? מתישהו צריך לרדת לאדמה... אולי תוכלי להאיר את עיניי היכן שאני לא רואה? מרגישה קצת דבילית... תודה, מקווה שהובנתי, סליחה על האורך והסיבוכים, ובכל מקרה הכתיבה עזרה לי מול תחושות קשות לגמרי מכיוון אחר... בי ותודה (ואם בשל סיבה כלשהי מנהל אחר ישיב, גם זה טוב :-) ) (אשת בוקר)

אשת בוקר יקרה. את נוגעת בדיוק רב באחת הדילמות היותר קשות שהיו לנו כמנהלי הפורום. תהינו איך להגיב להודעות המשך, ומה תהיה "המדיניות" שלנו מולם. מצד אחד, כמו שציינת נכון, יש שם אדם שהתאמץ ושאל ומחכה למענה. מצד שני, הרגשנו שלתת מענה אוטומטי יהווה מסר מבלבל בעניין הגבולות. הדימוי שעולה אצלי בהקשר הזה הוא של שיחה עם מישהו (במקרה הזה - מטפל), שבאמצע הדיאלוג מישהו פשוט מחליף את השואל, וממשיך לענות. מוזר, לא טבעי, ובעיקר הורס סוג של המשכיות ואינטימיות בקשר, שחשוב לנו כמטפלים לשמור (אפילו כאן, בפורום, ואולי במיוחד כאן...). אז כטיבן של פשרות, יצרנו "חמור כלאיים", מענה שמאפשר לשואל להבהיר יותר את צרכיו - להמשיך דיאלוג ישן, או, לבחירתו, לפתוח דיאלוג חדש (אך לא ממקום ממשיך וקוטע) מול מנהל המשמרת. אני מניחה שעבור חלק מהכותבים יש בכך הקלה והבהרה, ועבור חלק, לצערי, יש בכך סירבול ומאמץ נוסף. וברובד אישי - אני שומעת אותך מתחבטת בקונפליקטים נוספים. הרגשתי שאת אומרת משהו על המקומות שאת מרגישה שאת מסתבכת בלי למצוא את הדרך להחליט ולשלב. אני אשמח לשמוע יותר על כך. מקווה שגם אני יצאתי מובנת... מלי.

הי, ברובד האישי... המממ... אם מישהו רוצה לשמוע שיתוף - די נמצאת תחת חוויה של התקפת טילים פנימית ואש רוב הזמן. ויש עוצמות של כאב. עוצמות ושבר. בעצם, במצב ה"טוב" מתגבשת חוויה, במצב הפחות טוב - פרגמנטים... ובמצב כזה אין בדיוק אפשרות להחליט... המוטיב הראשי בפרסומת להלן, מטאפורית, די מדבר את אחת התחושות העיקריות שלי לאחרונה... כשאני מצליחה לגבש רגש ולזהות אותו... רק תשנו את האטרקציה והפיתוי למשהו סביר יותר :-) http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=1267988 הטיפול העלה והוציא לאור רעב ותיאבון, יצרים שדוכאו, שלעתים רחוקות מצליחים להיות מורגשים - ואוכל אמיתי - חסום. ויש תקיעות ועצירות רגשית ... שזה גם מה שאני חווה מול הפורום. מול הטיפול. ובכלל... את יודעת, מלי, נדמה לי שלאנשים העצורים יותר שכאן, עם השומר המגביל הפנימי ממילא, וכל הקטע הזה עם השליטה ביתר, גם מסובך יותר מול הפורמט הקיים. אולי מן סוג של הזדהות, או שימוש בפורום בדיוק כדי לדבר את הקושי הזה. מן סוג של היצמדות לאין, או התעקשות לחלוב מהשד הריק ופחות לתור אחר ה-יש. לא יודעת. אולי אני מגזימה. ואצלי, בעיקר, חסרים מימושים במציאות שמפריעים ופוגעים מאד בטיפול, ואין לי מושג איך להשיג אותם. לבד לא יכולה (אחריות שאיני מסוגלת לה עדיין, כנראה, או בכלל) ולא מוצאת במי להיעזר. או עדיין לא מאפשרת לעצמי להיעזר באופציות המעטות הקיימות. אולי. בתחומים מסוימים אני מאד מאד לבד. מאד מאד לבד. והטיפול... נשאר בתפקיד הטיפול. וכאן זה נגמר, לצערי. ייתכן שאנו קרובים לפענוח נקודה חשובה, וייתכן ש... עדיין עובדים על זה. עבודה מייגעת ואנושה שמתמידים בה. וחוצמזה, לפעמים חסר לי מן מרחב מעבר. ולא 'דעת, אפילו הפסנתר לא עושה את העבודה הזו. שנים שמותשת מיידית בכל פעם שמנסה לגשת. שנאמר, חסימה. אפשר אולי להשתמש במחשב לשם כך, בכל מקרה, זה לא יכול להיות הפורום עבורי. סגור כפתוח. ואולי דיברתי שטויות. בשעות האלה, זה כבר ממש לא זה. אשת בוקר, נו... ומה עוד? אולי זה שאני מחפשת פינת ליטוף. יש איזה חתולון חמוד שאני פוגשת בטיולים שתמיד בא ומתרפק ומחובק על-ידי דקות ארוכות ארוכות. תודתיים על ההקשבה, שבת טובה ולהת' (אשת בוקר)