למלי

קשה לומר שיצאתי לגמרי מהמצב בו הייתי. לפעמים לא יודעת מה חזק יותר: הפחד להיפגע או הפחד לפגוע ונעה בקיצוניות ביניהם. פחדתי שהייתי שקועה מדיי בעצמי ואף שאני לא מכירה אותך פחדתי שקרה לך משהו.. אולי זה איזשהו פחד שורשי אצלי מלהזיק. בעצם חושבת שכנראה מעדיפה להיפגע מאשר לפגוע ועל אותו משקל - להידחות ולא לדחות. - (על גבול המזוכיזם ממש). כי משומ מה לא לומדת לקח וגם לאחר שדוחים אותי נותנת תמיד עוד צ'אנסים לאנשים וממשיכה להיפגע.. אולי גם נובע מהפחד מפרידות.. אז איך התגברתי? מניחה שזה פשוט הזמן שקצת הקהה זאת אך עדיין ובמיוחד לאחרונה, סובלת מתחושה שדוחים או מתעלמים ממני ולא יודעת מה עדיף התעלמות חוויתי לאחרונה מהמטפל ודחיה - מהוריי ומחברים, כך שזה גרם לי לרצון להימחק באמת ולא להיות יותר כרגע פשוט מנסה להדחיק ולהיות כמה שיותר עסוקה ופחות עם עצמי (למרות שזה קשה כשכולם דוחים אותך , אז מסתובבת במקומות הומי אנשים זרים) - וזאת כדי לא להשתגע ולא לעשות דברים קיצוניים. אויש הסתבכתי ומקווה שאת לא מתחרטת ששאלת.. ותודה

שלום XY (ואולי בהמשך רק Y...) שמחתי שענית לי (כנראה הייתי צריכה להרגיש שגם את הצלחת לסלוח לי...). אני מנסה לכתוב לך משהו חכם, אבל מרגישה שאת כבר יודעת, רואה, לא ממולכדת באיזור ללא מוצא. חשבתי שאולי אולי תצליחי לשים את ה-Y גם במקומות נוספים בחיים שלך, במיוחד בהם ה-X מככב (זה בטח נראה מהצד כאילו אנחנו לפחות מפצחות תרגיל מתמטי...). בעיקר אני מקווה שברגעים של ההמחקות והדחייה יהיה לך את עצמך - את עצמך כמי שרואה, מרגישה, מסרבת להמחק, חיה. נראה לי שהמקום המפחיד (והמסוכן) באמת הוא כשחווית הדחייה מבחוץ (ובכוונה אני כותבת על חוויה, כי בכלל לא ברור שזה באמת מייצג את התמונה הרחבה לגבי מה שקורה לך בחיים) פוגשת דחייה ושנאה פנימית. אז אני מאחלת לך שתרגישי קיימת, חיה, נושמת בועטת, הכי Y שאפשר... סופ"ש נעים, מלי.