טיפול

שלום, יש לי הרגשה מוזרה לאחרונה בטיפול אני מרגישה שלמטפלת נמאס ממני. זו היא הרגשה מאוד לא נעימה. דברים תקועים בינינו והפגישות הפכו למשהו שיגרתי כזה (אני שם שנתיים וחצי). ברגע שאני אומרת לה את זה או אני מתלבטת איתה לגבי הפסקת הטיפול, היא "מתעוררת לחיים" ומתחילה להגיד שאיכפת לה ממני ושהכל יהיה יותר טוב, אבל יש לי הרגשה שאני פשוט איבדתי עניין בה. איבדתי עניין בחפירות.

שלום, קשה מאוד להיות בקשר כשאנו חשים משועממים, קשה לא פחות כשאנו מרגישים שהפרטנר שלנו משועמם מאיתנו. בקשר שאת מתארת עולה חוויה חזקה של שעמום, של "נמאס", של "לא מעניין יותר". יש משהו בהתחלות של קשרים שיש בו הרבה קסם: יש מסתורין, סקרנות, רצון להכיר ולהיות מוכר, סיפור שמבקש להיות מסופר. הדברים הם "בפעם הראשונה" וזה הרבה פעמים מרגש ומסעיר (ממש כמו התאהבות...). ואח"כ (לפעמים) מגיעה השגרה. ובשגרה יש הרבה בטחון ויציבות, אבל גם מוכרות, וידיעה, ותחושה שאין חידוש ואין ריגוש. עבור חלק מהאנשים, זה המקום שמשהו בקשר מתחיל להיסדק, שמתחילים להתרחק ולהרגיש שנמאס. ייתכן גם שחלק מהקושי נובע מהאינטימיות והקרבה, שעד עכשיו הייתה ברקע, ואולי עכשיו נהיית במרכז. אינני יודעת אם את מכירה את הקושי הזה מעוד קשרים בחייך, אבל בעיני זה שלב שחשוב מאוד לשרוד. אני מאמינה שהרבה פעמים שעמום היא מילה שמחליפה "קשה" או "מביך", או "מבהיל", וכשאני חושבת על כך, זה באמת לא פשוט להיות עם מישהו קרוב כשנגמרות המילים, כשנדמה שאין לנו משהו מרענן ומרגש להביא, שנצטרך פשוט להיות ביחד ולראות מה קורה עם זה. אני משערת שאת מפחדת להרדים ומפחדת להירדם, ומקווה מאוד שתוכלי לדבר על כך בטיפול, ואולי למצוא את העניין והערך במקומות הללו, שכרגע נחווים "מתים" בעיניך. אני מקווה בשבילך שתוכלי להרגיש שאת מרתקת ומסקרנת, וגם מרותקת ומסוקרנת, אפילו אחרי 3 שנים. בהצלחה, מלי.

מלי רק רציתי להודות לך מאוד. את הבהרת את העניין בצורה מאוד ברורה וכאילו שהבנת מאוד מה מתרחש בתוכי, אבל נתת לו מילים המון תודה נראה לי שאדפיס את הדף ואעביר לה.