יחסי אנוש בעבודה

שלום אני מעוניינת לתאר מספר מקרים שנפגעתי בהם, וקשה לי להגיע למסקנות מעשיות, נא עיזרו לי. שמתי לב שאני מאוד ניפגעת ועושה עינין מהערות של בוסים. עבדתי במקום שבו היתה לי בוסית פדנטית ברמה אידיוטית ממש, אינני מזכירה אך בכל אופן היא הטילה עלי לסכם ישיבות צוות בהם נאמרו "כללי התנהגות במשרד" כמו - לא להשליך שאריות תפוח בפח אשפה משרדי אלא במטבח ועוד שטויות שאף אחד לא עשה והיא מצאה לנכון לומר. לאחר הישיבה היא "הגיה" את "הפרוטוקול" והעירה לי על שינויים בניסוח או לא לכתוב עפ"י אלא ע"פ וכו`,למרות שהעברית שלי תיקנית משלה... מבחוץ זה נשמע מצחיק אבל פעם אחר פעם להתעסק בשטויות כשיש לי מקצוע מספק-הערתי לה שזה מגוחך, וציינתי שאף אחד מלבדה לא עובר על הפרוטוקול הזה. בתגובה היא פיטרה אותי. כעת אני עובדת במשרד אחר, שבו הבוס מעיר בצעקות ובצורה לא נעימה: העיר לאחת העובדות "את מתנהגת כמו ילדה בת 12" לפני כולם, ויורד על עובד אחר לפני כולם. היום הגיע תורי והוא התקשר אלי וצעק לי בטלפון: עשית גועל נפש של עבודה, רואים שלא הבנת מה את צריכה לעשות. אני לא הבנתי בכלל על מה דיבר ועניתי: אני חושבת שמגיע לי יחס נורמלי, והעברתי את השיחה למי שביקש. מאוד נעלבתי ולא ראיתי אותו יותר היום, אני חושבת שאם הייתי רואה אותו הייתי אומרת לו שזכותו להעביר עליי ביקורת ומוסיפה איזו עקיצה בסגנון-מי שלימד גרוע זה אתה, לכן אני שמחה שלא התראינו. איך לדעתכם אני צריכה להגיב? האם להגיב בכלל? האם אני לוקחת ללב יותר מכם? תודה לכל השכירים וגם לעצמאים שיענו בתור בוסים, וכמובן לטובי.

שלום שכירה לעבוד תחת בוס הוא לא פעם מקום קונפליקטואלי. בהיררכיה שבה ברור שיש מישהו מעליך, והוא זה שאחראי על עבודתך, צריך הרבה רגישות ביחסי אנוש (משני הצדדים) כדי לא להיקלע למלכודות, וגם אז קונפליקטים הם לא תמיד נמנעים. נדמה לי שבמקומות העבודה שלך לא היו מעסיקים שיכלו לראות אותך כפי שאת היית רוצה וצריכה, שיעריכו אותך, שינהגו בך בכבוד ובאכפתיות. העלבון שלך מובן ומוצדק, וקל להזדהות עם הפגיעה והכעס (מי מאיתנו לא מכיר את המקום הזה?). עם זאת, הרבה פעמים דימוי עצמי פגיע ורגישות גבוהה לביקורת, הופכים את הסיטואציות הללו לבלתי אפשריות. אני מציינת זאת כדי שתוכלי להתבונן על החלק שבו אולי את מתקשה להכיל, לעבור הלאה. אני רוצה להציע לך לבדוק האם יש בתוכך תחושות נחיתות או רגישות גבוהה, שגורמים לך לחוות כל הערה או אמירה באופן שמערער אותך. בדומה, אני תוהה האם, אולי, יש דרך להגיב בסיטואציות הללו באופן שמצד אחד יבהיר את הציפייה שלך שינהגו בך באופן מכובד, ומצד שני ייעשה בצורה שאינה נחווית כתוקפנית, בוטה או מזלזלת. תגובה כזו בד"כ עלולה לגרור תגובה (רגשית או מילולית) דומה. אני גם תוהה אם היית יכולה לחשוב על שיחה עם אותם בוסים שבה את מתארת את תחושותייך, ובמקביל מזמינה אותם לתת לך משוב ענייני על תפקודך. בעצם, אולי, אני מנסה לכוון למקום שבו יש דיבור ישיר וגלוי, ופחות מלחמות של "פאסיב אגרסיב", אגו, ותחרות שבהם החזק, בד"כ, מנצח. בהצלחה, מלי.