עניין

אני לא מבינה איך העולם הזה מתנהל. הכל כל כך לא הוגן. אין סופים טובים. אתה מתפלל לאלוהים ונראה שלא ממש אכפת לו.אתה מנסה ומנסה ושום דבר לא הולך כמו שצריך.כל החלומות שלך כל התקוות שלך

לא סתם אומרים, שאם את רוצה לגרום לאלוהים לצחוק, כל מה שאת צריכה לעשות זה לשתף אותו בתוכניות שלך... מצד שני - מי שמטיל את כל יהבו על אלוהים, לא יגיע רחוק מאוד... מישהו מאמין (אדם חרדי) אמר לי פעם, שאפילו אלוהים לא עוזר למי שלא עוזר לעצמו... מצד שלישי - אני ואלוהים לא ממש מתקשרים (שאלה של אמונה), כך שדי קשה לי להזדהות אם נושא התפילות. אני יכולה להבין את ברמה של תקוות, שאיפות, רצונות... דברים שמתבדים... או לפעמים אפילו מתגשמים, קצת ככה, בטעות... אבל יעל - כשאת מסתכלת ככה על הדברים, בראיה כזו מקיפה וכוללת, ואני בטוחה שיש לך מיליון סיבות טובות, את עשויה להחמיץ גם את אותם דברים שכן הולכים כמו שצריך. אפילו אם הם קטנים... תתני להם משמעות ותגדילי אותם. ואם מה שכתבת זה במובן הפילוסופי... אז נכון... אלוהים או מי/מה שזה לא יהיה לא ממש מוטרד מהקיום שלנו עלי אדמות - אנחנו צריכים להיות מוטרדים מזה, לא מי/מה ששם אותנו פה. ואת יודעת מה? אני בטוחה, שהיו דברים שניסית והצלחת וגם יותר מזה, רק שמשום מה, משהו קורה לך עכשיו, משהו שצובע את הכל בגוונים לא טובים במיוחד... ואיכשהו את נותרת רק עם תחושת היאוש, הכשלון והאין סיכוי הזה... יעל, אל תוותרי על התקוות והחלומות שלך... גם אם עכשיו הם נראים לך רחוקים כמו השמיים, תשמרי עליהם. הם יחכו לך.

שלום יעל אני מבין את הרגשתך והאמת היא שאני נוטה להסכים איתה. נראה לי שאין צדק קוסמי או אלוהי ושדברים יכולים להתפתח בצורות שונות ומשונות, קשות לצפייה וניבוי. השאלה היא האם בוחרים להתמקד בצד השלילי, בתחושה שהכל משתבש ושאין תקווה, או שאפשר לראות את התמונה הרחבה יותר - שלעיתים יש הצלחות ותקוות, ולפעמים כשלונות וייאוש, ובסופו של דבר כל אדם עושה את החשבון לא עם העולם, אלא עם עצמו: האם נכנע לייאוש ווויתר או שבכל זאת התאמץ, היה אמיתי עם עצמו ועשה כמיטב יכולתו? וברגע שהתשובה לחלק השני של השאלה היא חיובית, ואפילו בצורה חלקית, נדמה לי שלא ניתן לצפות ליותר מכך. להתראות ולילה טוב דוד