אין

היי דוד מה שלומך? אני לא בטוחה איך ומה לכתוב.. קצת מפחיד אותי.. להגיד דברים שעוד שניה יכולים להתהפך בתוכי ב -180 מעלות... אבל.. יש בי חלק שרוצה להגיד את הדברים (ואולי לכתוב... שזה עוד קצת יותר מפחיד.. כי זה איכשהו מתועד... :-) לא שואלת, רק משתפת... טוב?... מוזר כמה קשה לי לכתוב.. לא מוצאת את הניסוח הנכון... מאתמול מרגיש לי קצת בסדר... בסדר כזה ש.. טוב... אין תכנון למות.. אין מחשבות על מוות.. אין מצוקה... אין בכי... אין כאב בלתי נסבל... אז נכון שמידי פעם עולות מחשבות על דברים לא טובים או קשים, אבל הם לא מצליחים להפיל אותי... כמו שאמרתי, אני יודעת שזה יכול להשתנות בשניות.. אני גם יודעת שכשזה יחלוף תבוא נפילה מאוד קשה וכואבת.. אבל האמת היא שבינתיים אני די בסדר... ויותר מזה... פתאום עולות בי מחשבות שאני צריכה לעשות יותר דברים... יותר "לחיות"... פתאום משהו בי מבין שאם אהיה יותר פעילה, ארגיש טוב יותר... וכל זה כל כך מפחיד דוד... אני לא ממש יודעת איך להתמודד עם זה... אז בינתיים קצת לא ממש מתמודדת... פחדתי לשתף את המטפלת... אני לא יודעת אם הפחד הוא שעכשיו כשבסדר לי היא כבר לא ממש תדאג לי ולא תהיה איתי... או מפחד שדברים יכולים להשתנות ופתאום יהיה כל כך רע, שארגיש סתם טיפשה שספרתי לה.. ובכל זאת.. ניסיתי... השארתי לה הודעה... בערך... שמרגיש די בסדר... אני מקווה שלא אאכזב אותה יותר מידי כשההרגשה הזאת תעבור לה ותבוא הנפילה... דוד... אני מקווה... שזה לא חלק מהאישיות הגבולית... שזה לא סתם "קטע" של איזשהו חלק שבתוכי... שאחר כך יצחק עלי בגדול... ואבין שהכל היה פיקציה.... מקווה... שזה אולי בכל זאת... משהו... שיכול לקרות לי... להרגיש.. גם... קצת.. בסדר... לפעמים... שיר

שלום שיר שוב אני חושב עד כמה בעולם הפסיכולוגיה יש מקום לתחושות הקשות ולמצוקה ועד כמה אנו חסרי אונים לעיתים ומבולבלים מול התחושות הטובות. במקומך הייתי מפסיק לדאוג לגבי התחושות הטובות ומקורן ופשוט נהנה מהן ומפיק מהן ומהתובנות שהן מביאות את המיטב. אני מקווה ומאמין שגם המטפלת שלך לא תתאכזב ממך כלל, אלא להיפך - תדע לשמוח בך ובשמחתך. מקווה שהתקופה הטובה תימשך כמה שיותר להתראות דוד