זה נורא,
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
זה נורא, דוד, זה נורא, שאני קוראת אותך, למשל, ומדמיינת כמה אתה הרבה יותר נפלא מהטיפול שלי, כשאין ביננו בכלל שום קשר, ועל קשר מתבסס הטיפול. הבאתי את זה לטיפול שלי, וגם הסברתי שזה לא קורה לי מול כל דמות באינטרנט, יש כאלה שכן, ויש כאלה שהפוך, כמו שאני חווה את הטיפול האמיתי לפעמים. מעצבן. התבלבלתי לגמרי. לגמרי. וגם אני רוצה להרגיש קרוב בטיפול הארור. וזאת בעצם ה - בעיה שלי. אוף.
שלום באמת מבלבל. אבל אני תוהה - האם העובדה שהקשר שנוצר בפורום הוא ווירטואלי בלבד, היא לא זו שמאפשרת את התחושה של ה"נפלא" לעומת הטיפול? כי יש בזה משהו מאוד מגונן - לכאורה אין קשר, אין קירבה אמיתית, ואז קל יותר להתפעל, להוריד מגננות, להרגיש חופשי יותר..ברור שהרבה יותר קשה בטיפול (למטפלים לא פחות מלמטופלים, אגב) להיפתח לקשר, לאפשר קירבה, להרשות לרגש חם להופיע..ואולי לפעמים קל יותר להעביר את התחושה הטובה החוצה, לומר "הטוב נמצא שם", וכך להימנע מלפגוש אותו במציאות, בתוך הטיפול עצמו. הרצון בקירבה הוא דבר מצויין, כמובן. אבל גם די מפחיד, לא? מפחיד להיות קרוב..האמת היא שנשמע לי שאת כבר בתוך הדבר עצמו, ומה שאת מתארת הוא חלק מכך, חלק מורכב, עם התלבטויות ומאבקים..ואולי עכשיו חלק מהשאלה הוא אם תאפשרי לעצמך לזהות את הטוב שבטיפול, את הטוב שבמטפל/ת, ובהמשך לכך - אולי גם את הטוב שבעצמך.. להתראות בינתיים דוד
שלום דוד לא קשה לזהות שאף פעם( כך נדמה לי) אינכם מניחים בתשובותיכם את האפשרות להחליף מטפל. זה די ברור למה אבל מצד שני כיוון שאתה בעצמך ציינת את מקומו הקריטי אולי של הקשר מטפל -מטופל ואת המקום שהולכת ותופסת אישיות המטפל בקשר(כמובן ע"פ חלק מהתפיסות) ואולי, הרבה יותר משרוצים להודות, קימים מצבים של חוסר התאמה בינאישית בין הנוגעים בדבר. אפשר כמובן להשתמש בהזדמות זו להתמודדות עם תכנים ותחושות שעולות עקב כך אך ישנה גם אופציה של הימנעות,עזיבת המקום. נראה לי שזו נקודה לא פשוטה קודם כל לזיהוי ואח"כ לפיתרון. ועוד משהו: יש משהו שמשדר נדיבות רבה מאד בנתינה, בנוכחות שלך פה. (אם אתה רוצה לכנות אותה ווירטואלית, שיהיה) תודה
מפחיד להיות קרוב. בטח מפחיד. וכן, הוירטואליות יש לה כל מיני תכונות משלה... סתם בשביל להגיד, אולי גם בהקשר - לפני תקופה התכתבתי כחלק מקבוצה ברשת, במקום בו הרגשתי בעוצמות גבוהות מאותה התמזגות ששאפתי אליה (וגם בדיוק מכך חרדתי מאד. משאלה מסוכנת "לחשוב באותו ראש"). הקשר הוירטואלי הזה במתכונת הערבוב הרגשי הצליח לשרוד זמן קצר, כחודשיים, באינטנסיביות בה התנהל, ואח"כ לא החזיק מעמד מבחינת כל המשתתפים. וגם בחיים - משפחה של קרוב שלי אך זה התפרקה בגלל צורך התמזגותי קוסמי של אחד הצדדים שלא נענה. דיברתי בטיפול על הכעס שאין לי מהתחושה הזו בכלל בטיפול (הקירבה ההתמזגותית, על אף שהיא מדומה, אז מה) ואני רואה אחרים (כאן, למשל) שמצליחים מול המטפלים שלהם. או בכלל. רוצה מזה לפעמים. רק לפעמים. חשבתי שאולי יכול להיות שהיה אפשר לעזור לי הרבה יותר, אילו הייתה לי דמות מטפלת עם נטייה התמזגותית (מכיוון האישיות של המטפל/ת). זה היה עושה אותה עיוורת פחות, לפחות כפי שהייתי מדמה לי. כמובן, שאין כל דרך לבדוק זאת, וזה גם די חסר טעם. בכל אופן, קיבלתי תשובה בטיפול שמכיר אותי ומאד, שכנראה, סוג של קשר כזה לא היה שורד זמן רב תוך טיפול, והוא היה מפרק אותו, ושכדי לטפל בי צריך לשמור על ריחוק רגשי מסוים. פן תהא הזדהות יתר. אוף. קשה לי לתפוס עדיין.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
