.

מטורפת מטורפת מטורפת מטורפת מטורפת מטורפת מטורפת מטורפת דוד מרגישה שמשתגעת לגמרי אפילו הטירוף לא לוקח ממני קצת מהכאב דיייייייייייייי כבר

שלום נקודה אני מצטער לשמוע על כאבך. אני חושש לומר, אבל כנראה שאם היית באמת מטורפת, זה היה כואב פחות. יש את החלק השפוי שלך, המתבונן, והוא זה שסובל באמת. אני מקווה עבורך שהחלק הזה, עם כל הסבל שבו, יהיה גם זה שיוביל אותך מחוץ למעגל הכאב. להתראות דוד

בוקר טוב לכולם, אני חושבת שאיכשהו כן נכון להשתמש במונח טירוף - לא כמשהו שמתאר את השלם, אבל כן כמשהו שמדבר על חלק ממנו. למשל, חלק שמדכא יצרים וחוגג על זה, אונס אותך, מעורר בך בחילת זוועות, מתענג על תיעוב עצמי, שואב או כל מיני דברים אחרים, רבים אחרים שיכולים להיות. אז, לדעתי, נכון לומר טירוף, וכן, כן, לשמוע מבחוץ שיש בך משהו מטורף ואפילו לומר "חולה", המממ... מילה שרבים נרתעים ממנה, ועשויים לתפוס אותה באופן שלילי כחלק מההתנגדות. בעיניי, חשוב להשתמש במילים המעט בוטות הללו (בצורה בונה), כדי להכיר בנוכחות של השיגעון והחולי, אבל לחלוטין לא כהטחה והאשמה, או כתיאור של מישהו שאיבד המון קשר למציאות על כל חלקיו ואינו יודע עוד. שגם זה אינו מושלם אף פעם מבחינה מציאותית, לעומת זאת, עבור החלק הזה מפנים השמיים הם הגבול... הוי... יכול להיות נכון שמי שעבר את הגבול חזק לכיוון הדמיון והחלום לכאורה סובל פחות בעודו שם. אבל כל זה מסובך לי. כשאומרים "טירוף" בדרך המקדמת - זה להבין שיש לו ממש תוקף וזה לא סתם דיבור ושהוא באמת חלק (מה זה שנוא) בך. ואומרים - כדי לטפל בו, להניח את דעתו של המטורף הפנימי הזה, הטרוריסט שלא מפסיק לחבל; שישב בשקט בלי יותר מידי מלחמה. משתדלים לא לשכוח במקביל לגעת ולטפח את האזורים הרכים והאזורים הבריאים (ואנחנו יודעים שייתכנו אזורים בריאים ושפויים ומפותחים מאד באותו אדם עצמו). רוצה להזכיר שוב, שבחרתי במונח "חולה" לא כניסיון לפגוע, אלא כדי לשים דגש על ההבראה וההחלמה לצרכי ההקלה בעוצמות הגבוהות (מטורפות... ;-)) של הסבל. דווקא הכאב הבלתי אפשרי כמעט יכול לנבוע הודות למודעות המאד חזקה לכל זה. הניגודים. בעצם, זה נאמר... לך תסבול שיושב לך מבפנים איזה מניאק שחור ותוקע בך חרבות וכידונים לוהטים מכל הכיוונים ולא מאפשר לברוח על לא עוול בכפך. מעניין שמה שהכי מדבר את הכאב בעיניי הוא פחות המילה עצמה, אלא החזרתיות של מיליון פעם (אני מתארת לעצמי שאילו זה היה יכול להיות כאן, זה היה מיליון לפחות). דרך החזרה הזאת, אני חושבת שאפשר לראות עולם שלם. ככה אני חושבת. רציתי קצת להגיד, ואין לי ביטחון בדבריי, שבטיפול שלי נאמר, לפחות לגביי, ששליחה רק לאינטרנט (כל-כך מפתה וקל יחסית) אינה דרך טובה מספיק לתעל ולנתב את הזעם, שגם נותר לא ממש מעובד. לכו תדעו, ירחק היום, אך אנחנו עוד עובדים על זה. המיטב שהייתי יכולה להציע הוא חיבוק חזק שנותן להתפרע בתוכו עד לשמיים. חיבוק שלא מתפרק, מתפוצץ ומתרסק מההתפרעות ומחזיק שלם. הדברים שלי פה הם רק בגדר דימיון, אך בעיקר אאחל למצוא משהו שיוכל לבטא זאת באיזו דרך במציאות. כדרכה, משהו חלקי ומתסכל, אך קיים ואפשרי. מסובך כך העניין הזה. שנאמר טירוף :-) ואולי סתם מרחתי מילים ולא הוספתי דבר... בחיבה,

את יודעת, קראתי את התשובה שדוד כתב לך... הוא צודק - בתוך הטירוף אין כאב... הוא יכול לבוא אח"כ (וגם זה לא תמיד)... אבל הוא לא קיים. אבל זה לא אומר שהטירוף מומלץ יותר... לחלוטין וממש לא! אולי מפתיע לשמוע, אבל לפעמים אפילו הכאב עדיף...

אם בטירוף אין כאב-הוא ברכה, וזה הכאב מטורף כל כך מכרסם כל כך וכואבבב. עוצמת כאב בלתי פוסק ומודעות לו כואבת יותר מכול שגעון או טרוף אילו הייתי בתוך הדברים וכמשוגעת ומטורפת יכולה להאמין שלא אני שם שזו סתם בובה אז למה לעזאזל לי כואב בלב ולא לבובה שתמות כבר שתעלם...