שחזורים... שחזורים....

היי דוד, מנסה להבין את עולם הפסיכולוגיה, למרות שנמצאת בטיפול מעל שנה עדיין אני לא יכולה להסביר את סוג הקסם שמתרחש בחדר הטיפולים (וטוב שהוא מתרחש). נושא השחזורים לא כל כך ברור. מבינה מהם השחזורים שמתרחשים מול המטפל, אבל ... האם כל אירוע אפשר לפרש באמצעות מונח זה. מרגישה שכל מה שקורה במערכת היחסים ביני ובין המטפלת, מתפרש לבסוף באמצעות מערכת היחסים עם הדמות המשמעותית הראשונה, אמא שלי. הרי המטפלת אדם בפני עצמו, היא לא מגיבה בדרך מסוימת בכוונה. אז איך בכל זאת קיימת אצלי התחושה שזה בדיוק כמו... וגם ישנו פער בין הפרשנות שלי לתגובת המטפלת לבין הפרשנות שלה לתגובה. בנוסף בהקשר זה, תמיד מופנה זרקור רק למטופל. איך זה יכול להיות איפה המטפל על אישיותו והצד המקצועי שלו? תודה ויום נהדר, שירה.

שירה... מכיוון שאת המטופלת, מה שאומר שהמוקד של הטיפול היא... את ולכן אור הזרקור מופנה תמיד אל המטופל (כאמור - את), אז מה שחשוב יותר זו הפרשנות שלך. אבל גם לפרשנות שלה יש מקום חשוב - בדיוק המקום הזה שנותן זווית חדשה, שמאפשרת לבחון דברים בצורה אחרת ממה שהיית רגילה כל החיים. זה לא אומר בהכרח שיש פרשנות נכונה (שלך או שלה)... המטרה היא לא לשפוט, אלא רק להגדיל את טווח האפשרויות. בעיניי - וזו דעתי בלבד - כל מטפל טוב מביא את האישיות שלו לטיפול... אלא אם הוא פסיכואנליטיקאי קלאסי, שעדיין דוגל בתיאוריה המקורית של פרויד שאומרת, שהמטפל הוא לוח חלק. אני לא חושבת שמטפל טוב צריך לאפשר לחלקים דומיננטיים שלו להשתלט על הטיפול, אבל בהחלט להביא את עצמו לטיפול כפי שהוא. וזה השילוב המוצלח של אישיות+מקצועיות. ובאשר לשחזורים - מאחר שכל מטופל הוא אדם בפני עצמו, אז גם השחזורים משתנים ממטופל למטופל. המטפל נמצא ממול וקולט ומגיב בהתאם למטופל שמולו. אין שני מטופלים זהים. לפעמים מטפלים לא מגיבים בדרך מסוימת בכוונה, ולעתים הם כן מכוונים למקומות מסוימים בכוונה... תלוי מה הם יודעים על המטופל ואם הם חושבים שזה לטובתו. וחוץ מזה, שלעתים יש מטופלים, שמעוררים שחזורים (או משהו דמוי) דווקא אצל המטפלים (been there - done that)... רק שאז לכי תצאי מזה... עדיף להשאיר את המצב כפי שהוא אמור להיות - כפי שאת מתארת אותו. יותר בריא לכולם. קצת נסחפתי עם התשובה. קורה לי לפעמים. מצטערת אם בלבלתי אותך יותר...

שירה שלום, אני קוראת אותך ולא בפעם הראשונה ונדהמת כל פעם מחדש מתוכן השאלות. כמעט כל מה שאת מספרת/שואלת זה מה שקרה לי בפגישה הקודמת ואני חושבת לעצמי כל פעם מחדש או שיש פה צירוף מיקרים מופלא ונדיר או... לפעמים אני רוצה לשאול משהו על מה שקרה בטיפול ואני רואה שאת כבר שאלת ואין לי צורך לשאול שוב. ולדוד דוד היקר, אני נהנית לקרוא אותך כל פעם מחדש ,עדיין סמויה כאן(קשה פה בלי ליאת).

שלום ראשית תודה ואני מבין את הקושי שלך והגעגוע לליאת. עדיין, נדמה לי שיהיה חבל לתת לגעגוע ולקושי לגבור עליך, ולהיוותר סמויה, כאשר שאלותייך ותחושותייך נכתבות על ידי אחרות..אני מבין שיש לך תחושה חזקה של קשר וזיקה לשירה ואת מרגישה כיצד התיאורים שלה רלוונטיים עבורך. אבל להישאר בצל של "התאומות" הזו, לתת לגרון אחר להשמיע את קולך..אני לא מכיר אותך כמובן, אבל על סמך ההודעה שלך נדמה לי שפשוט יהיה חבל להשלים עם כך. ויש איזה קשר, בעיני, בין הגעגוע לליאת, שמפריע לך לראות את האפשרויות האחרות בפורום, לבין הוויתור על השאלה שלך לטובת אחר..בכנות, אני לא יודע מה הקשר הזה, ואולי אני טועה. אבל זה משהו לחשוב עליו..תודה שוב, בכל מקרה להתראות דוד

היי, רגשת אותי מאוד בתשובתך, אני שמחה שההודעות שלי נקראות ע"י עוד אנשים פרט לפסיכולוגים. מסתבר שזה חשוב לי יותר ממה ששיערתי. בשונה קצת מדוד, אני חושבת שתהליך המעבר מסמויה לגלויה בפורום פסיכולוגיה הוא תהליך שונה מפורומים אחרים, לפחות בשבילי. כמו שהפנייה לטיפול אינה פשוטה כך גם הפנייה לפורום זה. התהליך הזה יכול להיות ארוך לאנשים מסוימים עם אופי מסוים וקשיים מסוימים. לכן, תניחי לעצמך מעט, תני לעצמך זמן לעבור שינויים, ואלה יגרמו לך לעשות את הצעד הזה. (בטח דוד יוכל להסביר זאת טוב יותר מבחינת התהליכים הפסיכולוגיים). אם ציינת שיש בינינו הרבה מן המשותף, אז אני אשתף אותך בדרך שבו הפכתי לאקטיבית בפורום. פעם לא שמתי את עצמי במרכז, פעם לא חשבתי שמישהו יכול לעזור לי, פעם לא היה לי אמון באנשים, פעם לא היה לי ביטחון עצמי, פעם לא האמנתי בעצמי, פעם לא חשבתי שדברים יכולים להשתנות. אז מה הפלא שהייתי תקופה ארוכה מאוד סמויה בפורום??? ורק באמצעות התהליכים שעברתי בזכות הטיפול אני מסוגלת היום להיעזר בפורום, לשתף ומרשה לעצמי להיראות! ו... דווקא המטפלת שלי עודדה אותי להיראות בפורמים בהם אני גולשת ביניהם זה. אחרי הפעם הראשונה ששיתפתי בפורום וזכיתי לתגובה מקצועית וחמה, התמכרתי. אני חייבת לציין שזה בהחלט פורום מומלץ, ואני רואה בו חלק חשוב מהתהליך הטיפולי שאני עוברת, כמובן עם האיזון הנכון בין הטיפול האמיתי להשתתפות בפורום. בהצלחה בתהליך המעבר מסמויה לאקטיבית. מחזקת אותך להמשיך בתהליך וכן לתת לעצמך להיראות בכל מקום. שירה.

שלום שירה את שואלת כמה שאלות, חשובות וגם מסובכות למענה, על חלק מהן כבר קיבלת תשובות טובות ועל חלק אנסה לענות בקצרה, ככל שניתן לקצר בנוגע לנושאים אלה. ראשית, טוב לשמוע שאת מתחברת לקסם שבעולם הפסיכולוגיה (כלומר,למפגש האישי שלך עם העולם הזה). ההתחברות הזו, עם התהליך שאת מתארת מרמזים על משהו טוב ואמיתי מאוד שמתרחש בטיפול שלך. השחזורים שאת מתארת הם אכן אבן-יסוד מההתרחשות הטיפולית (לפחות לפי כמה גישות) והקליטה וההבנה שלהם הם חלק קריטי מההתקדמות של התהליך הטיפולי. כמובן, לא ניתן לומר שכל התרחשות בטיפול היא שחזור, דבר כזה יהיה יותר קריקטורה מאשר תיאור נכון. אבל ההתרחשויות המרכזיות, המטלטלות, הן על-פי רוב וכפי שאת מתארת, אכן קשורות בדרך זו או אחרת למערכות יחסים מעצבות ומוקדמות יותר בעברנו. כיצד זה קורה בטיפול דווקא? ההנחה היא כי זהו בעצם משהו שקורה בחלק נכבד מהחיים ככלל, אבל לא תמיד ניתן להבחין בכך בזמן אמת. מבחינה זאת, הטיפול, על ההמנעות החלקית ונתינת המקום של המטפלת, מעניק מעין סביבה פתוחה ו"נקייה" יחסית, לבחינת הדינמיקה הפנימית הסמויה הזו. ומבחינה זאת באמת הזרקור הוא בעיקר על התכנים שמביא עמו המטופל. האם המטפל אינו משפיע? זה כבר תלוי בגישה. נדמה לי שכיום נדיר יהיה למצוא מטפלים שיחשבו שאין כל השפעה של המטפל על תגובות המטופל, אבל המידה בה מעניקים חשיבות לנוכחות המטפל כמשנה באופן מהותי את הדינמיקה הנוצרת ולצורך בהתייחסות לנוכחות זו משתנה, כאמור, בין גישות שונות. המטפלים, כבני אדם, נכנסים יותר ויותר לתוך חדר הטיפול ולדינמיקה הנוצרת. האם זהו תהליך חיובי בלבד, או שמא יש גם סיכוניים בצידו, נותרת שאלה פתוחה בשלב זה. נדמה לי שעניתי ברמה הטכנית על השאלות שלך, אבל יש אולי רמה חשובה שהוזנחה פה והיא הרמה של איך זה מרגיש עבורך. איך השאלות האלה שאת מעלה מתחברות לטיפול, איך את מרגישה ואיך היית רוצה שיהיה מול המטפלת שלך? מעבר לכל התשובות פה, נדמה לי שהכי כדאי לך, בסופו של דבר, לשאול את המטפלת שלך את השאלות האלה ולפתוח את זה איתה- לראות לאן זה יוביל אותך הפעם.. זהו בינתיים. בהצלחה. דוד

שלום דוד, תודה על התשובה המפורטת. כשאני קוראת את הדברים שאתה כותב בהתייחס לשאלות שלי, אני באמת מבינה כי התהליכים אותם אני עוברת הם חשובים ונכונים גם אם הם קשים ולעתים אף כואבים. המשפט שכתבת: "...הקליטה וההבנה שלהם הם חלק קריטי מההתקדמות של התהליך הטיפולי". כמה זה חשוב לי לשמוע שכל האומץ והתעוזה שלי לעמוד מול המטפלת ופשוט להגיד לה את מה שאני מרגישה משתלם לבסוף. למה המטפלת לא יכולה להגיד לי את המשפט התיאורטי הזה? כשאני מבקשת ואומרת שזה חשוב לי מבחינת ההבנה היא טוענת שזה לא נכון לתהליך. מה אתה אומר? ולפעמים כשאנחנו כן גולשות לצד התיאורטי, היא אומרת שבהתאם לשאלות שלי אין פה הבנה. אז? ומעניין שדווקא פה בפורום יש התייחסות לצד הזה בהרחבה. טוב פתאום עלה נושא חדש מתוך התשובה שלך ואני רציתי לכתוב כאן לגבי השחזורים בכלל. נכון, התייחסת לצד התיאורטי וכמעט שלא לצד הרגשי, יש משהו בשאלות שלי שכנראה לא הצליח להגיע אליך. אנסה שוב. ההתמקדות במטופל בטיפול מובנת, נושא השחזורים מובן. אבל אני מרגישה שכל תגובה שלי כלפי המטפלת מוסברת לבסוף ע"י התייחסות שלי לדמות המשמעותית הראשונה – האם. ו.. הרי כבר כתבתי כאן לא מעט על אכזבות שלי ממנה וטעויות מצידה. אז...הרי המטפל הוא גם בן אדם על יתרונותיו וחסרונותיו. נכון, לפעמים היא מודה גם בטעויות, אבל בכל זאת משהו עוד מציק לי. אמשיך לחשוב על זה. וכן אני מדברת על זה באופן גלוי בטיפול. יצא קצת ארוך הפעם ומורכב, מקווה שזה בסדר. ו.. שמת לב מה קרה כאן, מתקשר למה שכתבת לי לגבי הטיפול הקבוצתי. לילה טוב, ותודה שירה.