הדרך להתמודדות

אני לא יודעת איך אוכל לחיות עם עצמי, עכשיו אם יווצר מצב שלא אקבל דמי אבטלה(אני בהריון מתקדם) מפריע לי מאוד הקטע הזה שלא אביא כסף בכלל הביתה(אני לא יכולה לקבל את עצמי, להעריך את עצמי במצב הנ"ל) בינתיים רק בוכה, ובאמת קשה לי לעצור את הבכי יש לי כל תנאים להיות מאושרת דירה מרווחת חדשה, תינוק בדרך, בעל אוהב ואני מרגישה אומללה ולא טוב לי עם עצמי עייפה מהכל רוצה שכבר יסתדרו הדברים תעזרו לי

שלום לאלמונית 2 אני מבין שאת בתקופה עמוסה ומתוחה מאוד, כאשר מלבד החששות הרגילים והמתח המלווה כל הריון, את חשה מוצפת במחשבות סביב נושא דמי האבטלה, הנקשרות במהירות לערכך העצמי ומוליכות אותך למקומות של אובדן ערך וחרדה. נשמע לי שקריטי עבורך להגיע להפרדה ברורה בין המציאות האובייקטיבית, אותה את מתארת - דירה חדשה, בעל תומך ולקראת לידה - לבין המציאות הסובייקטיבית, המפעילה עליך עומס וגורמת לך למצוקה וייאוש. את מתארת בעצם מצב מוכר, בו את הולכת לאיבוד בתוך סבך המחשבות שלך, נלכדת במבוך שיצרת לעצמך. הרי מבחינה אובייקטיבית אין ספק שערכך העצמי לא ימדד לפי האם את מביאה דמי אבטלה (בתקופה זו או בכל אחרת) לבית ונשמע גם שאובייקטיבית המצב בבית אינו תלוי בהכרח בדמי אבטלה אלה. המצב, אם כן, הוא כזה בו את לוקחת חשש מסוים ומאפשרת לו להשתלט ללא הצדקה על דימוייך העצמי ומצב רוחך. חשוב מאוד, לדעתי, שתכירי בכך שהסיבה למצוקתך אינה מוצדקת אובייקטיבית, אלא היא ניזונה מחרדות ומחששות מהעתיד, המאפשרות למחשבות זניחות יחסית להשתלט עליך לגמרי. אינני יודע מדוע דווקא כעת קורה שהמחשבות השליליות והלא-מדוייקות האלה משיגות כל-כך הרבה כוח, אבל ייתכן שהדבר קשור להריון וללידה המתקרבת. נשים נוטות לעיתים בתקופות אלה להיות פגיעות יותר לחרדות ולהתקפות על עצמן,בין אם זה נובע מסיבות ביולוגיות, פסיכולוגיות, או מהשילוב בין השניים. אני מציע לך להיות מודעת למצב הספציפי בו את נמצאת ולמקום הפגיע והרגיש יותר שהוא שם אותך בו. במידה ואת חשה כי קשה לך להתמודד עדיין עם המחשבות המדאיגות, הייתי בהחלט מציע לך לפנות בתקופה זו לאדם קרוב (בעלך או כל אדם קרוב אחר, עליו את סומכת) או לאיש מקצוע, על מנת שתוכלי לשתף בדאגותייך וכך להקל מעט מהעומס הנפשי המונח עליך. התקווה היא שדבר זה יסייע לכם להגדיר יחד את הדרך את המחשבות המשפיעות עלייך כל-כך ולמצוא דרך לבטל את השפעתן המזיקה. בהצלחה דוד